דין גט. מעשה בתלמיד אחד שנפטר בבית רבי והיתה לו ארוסה ובאתה לבקש פני רבי לקבל לה גיטא שלא תזקק ליבם ולא רצה ר׳ לקבל לה גיטא שלא עשאתו שליח לקבלה ואעפ״י שזכין לאדם שלא בפניו ויש לומר שזכות הוא לה שאינה רוצה שתהא זקוקה ליבם אפילו הכי לא רצה לקבלו, זמנין דחוב הוא לה כי הא דבעא מיניה רבא מרב נחמן בפרק האשה שהלך בעלה למדינת הים ביבמות. המזכה גט לאשתו מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא כיון דזמנין ורחמא ליה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ופשיט ליה ממתניתין (ל״ב א׳) דאין מזכין דחוב הוא לה.
איסור והיתר לרש"י · סימן קל״ז
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.