לתפלה. פעם אחת היה מיסך מים על רגליו בבית הכנסת ראה ר׳ ופסק תפילתו ויצא עד שנטהר המקום ולא רצה להרחיק ארבע אמות דאמרינן גבי צואה כוליה ביתא כארבע אמות דמיא ושב וחזר לראש דר׳ אבהו הוה אזיל בתריה דר׳ יוחנן וקא קרי קרית שמע כי מטא למבואות המטונפות פסק וכו׳ אם שהות [שהית] כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם עמד במקומו והמתין עד שיפנו הצואה או אפילו יצא מבית הכנסת אלא שלא הפסיק מותר לו להתחיל למקום שפסק ובלבד שלא שהא (כ״ט ב׳) כדי לגמור את כולה ואף על פי שדבר ר׳ אבהו באמצע קרית שמע מותר לו להתחיל ממקום שפסק אם לא שהה כדי לגמור את כלה שאני קרית שמע שהרי שואלין בה מפני היראה ומפני הכבוד ור׳ אבהו מפני היראה ושאל ומותר אבל שמונה עשרה לעולם אין מפסיקין.
איסור והיתר לרש"י · סימן קכ״ח
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.