כבשה מעוברת חשש בכור. מעשה בא לפני רבי על אחד מבני העיר שקנה כבשה אחד מגוי כשהיא מעוברת ונכר לעולם שמבכרת היא ומסרה לרועה לא שיש גוי שותפות בה אלא כדי לרעותה מסרה וילדה זכר בביתו של גוי לימים נצטרך הבעל לכבשים והביא אותו השה ושחטו שלא נתן דעתו לבכור (כ״ח ב׳) ואחר שחיטה והפשטה הרגיש בדבר ובא ושאל את ר׳ אם דין בכור נוהג בזמן הזה ואמר ר׳ ודאי נוהג ונוהג והשוחטו חייב משום שחוטי חוץ וצוה ר׳ על בכור זה לקברו קרבו וכרעיו דמו ופרשו ועורו וכל הנמצא ממנו וקברו מקצתו בבית האיש ומקצתו בבית ר׳ בחשאי כדי שלא ירגיש לדבר פן יאמרו לכשפים עושה.
איסור והיתר לרש"י · סימן קכ״ב
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.