דין משכון. ואם ישראל נותן משכונו למשכנו לישראל אחר תחת יד גוי אם מותר אותו ישראל אחר לגבות הריבית מן הגוי אף על פי שיוצא מכיסו של ישראל אסור ואם לאו מותר והמונע עצמו הרי זה חסיד שוטה ובלבד שלא יתכוון מתחילה על כך אבל הכיר במשכונו של ישראל בתחילה קנסינן ליה וכשישראל נותן משכון שיש לו מגוי ואמר לו הלוה מה שיש על המשכון זה ואקבל הרבית אם מותר לישראל לקבל הרבית מיד הגוי וליתנו לחבירו ואמרינן מותר, לא אסרה תורה אלא רבית הבאה ממלוה ללוה ושניהם היה יודע ר׳ ומונע ר׳ להורות מפני לעגי שפה עד שמצא סייג לדבריו ר׳ דוד הלוי שהורה לו הלכה למעשה.
איסור והיתר לרש"י · סימן קי״ט
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.