קדרות של חרס שנשתמשו בהן לפני הפסח מניחן עד לאחר הפסח ושוב עושה בהן ואפי׳ במינן ואין צריך לשברן ואע״ג דקיימא לן דהלכתא כרב באיסורי בעלמא הכא הלכתא כשמואל דאמר לא ישברו הואיל וכולהו תנאי קימא (ג׳ א׳) כותיה ומסקנא הלכתא כותיה דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בפסח בין במינו בין שלא במינו מותר כר׳ שמעון ושמואל כר׳ שמעון סבירא ליה דאמר שמואל להני דמזבני כנרי אשוו וזבונו ואי לא דרישנא לכו כר׳ שמעון.
איסור והיתר לרש"י · סימן י״א
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.