הלכות גדולות · סימן ט׳, ב׳

(שבת כא:) תנו רבנן בעשרים וחמשה בכסליו יומי חנוכה תמניא אלין די לא למספד בהון שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו כדי להדליק אלא יום אחד נעשה נס והדליקו ממנו שמונה לשנה אחרת קבעום שמונה ימים. תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן מהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך טעמייהו דבית שמאי מפרי החג טעמייהו דבית הלל משום מעלין בקודש ולא מורידין. תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. אמר רבה וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא צריך ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך. (שבת כב.) אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבא נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח והיכא מנח לה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב ירמיה מדפתי אמר משמאל והילכתא משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. א"ר יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה. אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין ציצית מבגד לבגד ומדליקין מנר דחנוכה לנר דחנוכה והלכה כר' שמעון בגרירה דתניא ר' שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. (שבת כא:) אמר רב זירא אמר רב ואמרי לה אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה וכן הלכה. (שבת כג.) הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום אלמא הדלקה עושה מצוה ואין הנחה עושה מצוה אשה ודאי מדלקה דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. אמר רב ששת אכסנאי דלא נסיב חייב בנר חנוכה דאמר רב זירא מריש כי הואי בבי רב הוה משתתיפנא בפריטי בהדי אושפיזאי כיון דנסיבי אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקי עלאי בגו ביתאי. והיכא דטעה או נאנס ולא אדליק אחר שקיעת החמה מדליק ליה בתר הכי דאית ליה שיעורא עד שתכלה רגל מן השוק אבל ודאי אדלקה לאחר שקיעת החמה וכבתה לא הדר מדליק לה דתניא (שבת כא:) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ואמרינן מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה לא דאי לא הדליק מדליק אי נמי לשעורא: