הלכות גדולות · סימן ז׳, נ״ו

(פסק) והיכא דאסיק גרוגרות וצמוקים ליבושי ויבישו בין השמשות ולא הוה ידיע בהו דיבישו והוו מיקצו וקיימין מדעתיה שרי למיכל מנהון בשבתא (ביצה כו:) דאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר וכן הלכה. ואסיר למיכל מידי בשבתא דהוה ליה מוקצה מאתמול כגון תאני ועינבי דאסיקינהו בחול ליבשינהו ולא יבישו אסיר למיכל מנהון למחר. ומאן דמבשל בשבת או דמלקט פירי אי בשוגג עבד לאורתא שרי ליה למיכל מטה כי נטר בכדי שיעשו ואי במזיד עבד אסיר ליה למיכל מנייהו לעולם דתניא (ב"ק עא.) המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים אלא לגוים מ"ט דרבי יוחנן הסנדלר כדדרש רבי חייא אפתחא דבי נשיאה ושמרתם את השבת כי קודש היא מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם היא יכול אפילו (במזיד) [בשוגג] ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג והאי דקאמר לאחרים ולא לו קנסא בעלמא והלכתא כרבי יהודה סבירא לן (חולין טו.) דאמר רב חנין בר אמי כדדריש הפך רי"א ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה] לצוק לתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן. (חולין קכד:) אמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שנתכתתה מותר לטלטלה בשבת. תניא נמי הכי מגופת חבית שנתכתתה היא ושבריה מותר לטלטל בשבת וסופת ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה ואם זרקה לאשפה אסורה. מתקיף לה רב פפא אלא מעתה זרק ליה לגלימיה לאשפה הכי נמי דאסיר למשקליה אלא אמר רב פפא אם זרקה לאשפה מבעוד יום אסורה.