(שבת קמח.) שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכן אשה מחברתה ככרות ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי מאי שנא הלויני דאסיר ומאי שנא השאילני דשרי א"ל הלויני לזמן מרובה משמע וחיישינן דילמא אתי למיכתב השאילני לא אתו למיכתב.
הלכות גדולות · סימן ז׳, מ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.