הלכות גדולות · סימן ז׳, ל״ח

(שם) מפנין אפי' ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש (שם קכז.) ואפילו לכל אחד ואחד מן האורחים ולכל אחד ואחד מבית המדרש מפנין אבל לא יגמור את האוצר כלו דילמא אתי לאשוויי גומות ואתחולי באוצר שפיר דמי ור"ש היא דלית ליה מוקצה ותבן ותבואה צבורה נמי מפנין שדי להו לחדא זויתא כי היכי דליתבו אורחין. תנא כמה שיעור תבואה צבורה לתך פלגא כורא. אמר רבה א"ר חייא פעם אחת הלך ר' למקום אחד והיה מקום דחוק לתלמידים ויצא רבי לשדה ומצא שדה מלאה עמרים ועימר ר' כל השדה כולה דשנינהו פחות פחות מארבע אמות ש"מ לכל חד וחד מאורחים ולכל חד וחד מבית המדרש קא תני ש"מ וכן הלכה. ולעולם כל חד וחד מפני לנפשיה דקא אמרינן ועימר רבי את כל השדה כולה וכי רבי עימר אלא צוה ועימרו. אלמא כל חד וחד מפנה לנפשיה וכן הלכה. (שם קכח:) אין מילדין את הבהמה בי"ט אבל מסעדין כיצד מסעדין רב יהודה אמר אוחז בולד כדי שלא יפול לארץ רב נחמן אמר דוחק בבשר. תניא כוותיה דרב יהודה כיצד מסעדין אוחז בולד כדי שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד בתוך פיו כדי שיינק. אמר רשב"ג מרחמין היינו על בהמה טהורה בי"ט היכי עביד לה אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בבית הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו ומזלפין (משיליה) [מי שליא] על גבי הולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו ודוקא טהורה אבל טמאה לא מ"ט לא מרחקא ואי מרחקא לא מקרבא. מילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקו' למקום ומחללין עליה את השבת. (ערכין ז.) אמר רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין וקורעין את כריסה ואי ליכא סכין מביאין אותה דרך ר"ה אלמא מספיקא מחללינן שבתא על ספק נפשות. מעוברת שמתה ולד דילה מיית ברישא מעוברת שנהרגה היא מתה ברישא.