הלכות גדולות · סימן ז׳, כ׳

(שבת ס.) לא יצא אדם בסנדל המסומר משום גזירה ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפלה ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשרין ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת. (שבת סא.) אמר רב פפא לא תימא עד דמיתמחי גברא ומיתמחי קמיעא אלא כיון דמימחי גברא אף על גב דלא מימחי קמיעא. (שבת סא:) אמר רב פפא פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא תלתא זמני איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא כתב תלתא גווני קמיע לתלתא גברי חדא חדא זימנא גברא איתמחי קמיעא לא איתמחי כתב חד קמיעא לתלתא גברי קמיעא איתמחי גברא לא איתמחי. אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין שרי למיפק ביה לרשות הרבים (שם סא.) דתנו רבנן איזה הוא קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושילש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה ולא שנכפה אלא שלא יכפה וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת ויוציא לרשות הרבים מפני מראית העין. (שם סט:) אמר רב הונא היה מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. אמר רבא ובכל יום ויום עושה כדי פרנסתו וההוא יומא לימות דעבד מאתמול שתי פרנסות ודילמא אתמול שבת הוה וכתיב והכינו חול מכין לשבת ואין שבת מכין לחול אלא כל יום ויום עושה כדי פרנסתו ואפילו ההוא יומא וההוא יומא במאי מינכר ליה בקידושא ואבדלתא. ואמר רבא ואם היה מכיר מקצת יום שיצא בו עשה מלאכה כל היום כולו פשיטא מהו דתימא האי בשבתא לא נפיק ובמעלי שבתא לא נפיק והאי בחמשה בשבת נפק לישתרי ליה למיעבד תרי יומי קא משמע לן זימנין דמשכח שיירתא ומקרי ונפיק. (שם עג:) אמר רב יוסף האי מאן דקטל אספסתא בשבתא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע וכן מאן דקניב סילקה.