הלכות גדולות · סימן ז׳, י״ד

(שבת מט:) קופה של מוכין שטמן בה מותר לטלטלה בשבת. מיא קרירי טמנינן בשבתא דאמרינן (שבת נא:) רבי התיר להטמין את הצונן מיחם על גבי מיחם שרי לאותובי דהבלא בעלמא דקא מוקים צונן על גבי מיחם אסיר דקא מוסיף הבלא. (שבת מ:) מיחם אדם אלונטית אחת ומניחה על גבי מעיו בשבת ובלבד שלא יביא קומקום של חמין ויניחנו על גבי מעיו בשבת ודבר זה אפילו בחול אסור מפני הסכנה קידרא דמטא בישולה מבעוד יום אם מצטמקת ויפה לה אסור לשהותה על גבי כירה בשבת דכיון דבעי למיכל מינה בין השמשות מסרהיב ומפיש לה נורא ובתר דקדיש יומא משתלי ואתי לחתויי בגחלים ואם מצטמקת ורע לה מותר לשהותה על גבי כירה [שאינה] גרופה וקטומה דמסקינן אשמעתין (שם לז:) אמר רב נחמן מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר כללא דמילתא כל דאית ביה מיחא מצטמק ורע לו הוא בר מן תבשילא דליפתא ואף על גב דאית ביה מיחא מצטמק ויפה לו והני מילי דאית ביה בישרא אבל דלית ביה בישרא מצטמק ורע לו הוא וכי אית ביה בישרא לא אמרן אלא דלא קבעי ליה לאורחין אבל קבעי לאורחין מצטמק ורע לו הוא. לפדא דייסא ותמרי מצטמק ורע להן נינהו והלכתא מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר. מצטמק לישנא דיובשא כגון צמוקין (שם יח: ביצה לד.) ואסיר למיבחש קידרא בכפא כדיתבא בתנורא דהיינו הגאסא. (שם לח.) בעו מניה מר' חייא בר אבא שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת מהו למחר נפק דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא שכח מאי ולא שנא שכח רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא קאמר בשוגג יאכל וכן שכח. רב. נחמן בר יצחק אמר לאיסורא קאמר במזיד לא יאכל וכן שכח. והלכתא כרב נחמן בר יצחק ובתנורא שפיר דמי טעמא מאי אסיר דילמא אתי לחתויי בגחלים בתנור לא אתי לחתויי בגחלים. (שבת לז:) אמר רב ששת אמר רבי יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שלא בישל כל צרכו עקר לא יחזיר קא סבר