הלכות גדולות · סימן ס״א, ח׳

(חולין נה:) ת"ר איזו היא חרותה כל שצמקה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה ר"ש בן אלעזר אומר אף בידי כל הבריות טרפה. פירושא בידי שמים ממאי הואי מברקי ורעמי. בידי אדם ממאי הוי היכא דנכיסה חברתה באפה הוה עובדא ונכס טבחא כמה חיוי באנפי הדדי ואשתכחן כולהו דצמוק ריאה דידהו בידי כל הבריות ממאי הוי דחזת אריא או שמעת קליה ואיבעית אימא היכי דמי צמקה כדכתיב ושדים צמקים ומתרגמינן ותרין יבשין. רבה בר בר חנה אשכח הנהו דיכרי במדברא דאצמוק ריאה דידהו אתא שאיל בי מדרשא אמרי ליה זיל אייתי משיכלי חיורי בקייטא ומלינהו מיא קרירי ומשכלי שחמי בסיתוא ומלינהו מיא פשורי ושהינהו מעת לעת אי הדרן בריאן בידי שמים היא וכשרה ואי לא בידי אדם היא וטרפה. הגלודה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין. ותניא אחריתי אר"ש בן אלעזר לא נחלקו ר"מ וחכמים על הגלודה שהיא פסולה. וכבר העיד ר' אושעיא בנו של ר' יהודה הבסם לפני ר"ע שאמר משום ר' טרפון על הגלודה שהיא פסולה ואם נשתייר בעור כסלע כשרה. היכא אמר רב יהודה אמר שמואל על פני כל השדרה כולה. איבעיא להו כסלע העור דאריך וקטין וכד מצריף ליה מר הוי כסלע או דילמא כרחב סלע על פני כל השדרה. ת"ש דפירש רבי נהוראי משמיה דשמואל כרחב הסלע על פני כל השדרה כולה ורבה בר בר חנה אמר בראשי הפרקים ור' אלעזר בן אנטיגנוס משמיה דר' אלעזר בר' ינאי אומר מקום עיבורו. אמר רב כל העור כולו מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות ור' יוחנן אמר אפי' עור בית הפרסות והילכתא כרב דהא הדר ביה ר' יוחנן לגביה דרב. מאי הגלודה היכא דמחיה תלגא לבהמה ואשתלח משכה.