הלכות גדולות · סימן ס״א, י׳

(שם ע"ב) ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר מאי רובו אמר רב יהודה רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו. אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ובעינן רוב הקיפו. אמר עולא א"ר יוחנן עור מצטרף לבשר א"ל רב נחמן ולימא מר עור משלים לבשר א"ל אנא עובדא ידענא דההוא בר גוזלא דאתא לקמיה דרב יוחנן נשבר העצם ויצא לחוץ הוה ואכשריה א"ל בר גוזלא קאמרת שאני בר גוזלא דרכיך עצם דידיה. תו ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקיל קירטתא מיניה אתא לקמיה דרבא אמר רבא מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי תלא בגויה מה לי נפל מיניה אידי ואידי כשרה. (שם נח:) בעלת חמש רגלים ושאין לה אלא שלש הרי זה מום. אמר רב הונא לא שנו אלא שחיסור בין ביד בין ברגל ויתור ביד אבל יתור ברגל טרפה נמי הוי מ"ע כל יתור כנטול דמי. הנהו תרי סניי דיבי דאתאי לקמיה דרבינא וטרף מדרב הונא. ההיא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא סבר ר"א למיטרפה א"ל ר"ה מר בר חייא לר"א כל הני חיווי ברייתא הכי אית להו. ההיא גובתא דהוה מעברא רעי מבי כסי לכרסא סבר מר בר רב אשי לאכשוריה א"ל רב אושעי' אעו כולהו בחדא מחתא מחתינהו היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר. אם מתנדב אדם בהמה לחלקה למצוה אם מבקש לאכול ממנה הרשות בידו. העיד יונתן בן שילא ראש טבחיא דציפורי לפני ר' על שני בני מעים שיוצאין מן הבהמה כאחד טרפה וכנגדן בעוף כשרה במה דברים אמורים בשיוצאין משני מקומות דהיינו שכנגדן בעוף חזו למקום נקב כאילו נקב מעיא אבל יוצאין ממקום אחד וכלין עד לכאצבע כשרה מאי כלין פליגי בה רב רחומי ורבה חד אמר הוא דהדר מתערבי רשותייהו בהדי הדדי מתתאי כעוף וחד אמר אע"ג דלא הדרי מתערבי כשרה בשלמא למאן דאמר דהדרי מתערבי היינו דקתני כלין דשלים פיסקא דידהו והדר כלין אלא למאן דאמר אע"ג דלא מתערבי מאי מי סברת מאי כלין דמתערבין מתחות מעיא לא דמערבין מעילאי מריש מעיא. אמרי רבנן נפולה שאמרו צריכה בדיקה ודרוסה שאמרו צריכה בדיקה ותנן נמי (שם נו.) דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה (שם ע"ב) אר"א בן אנטיגנוס משום ר"א ברבי ינאי וצריכה בדיקה היכא דלא מתרמי חכם בקי דידע למיבדק שפיר עבדינן להו כרב הונא דאמר (שם נז:) סימני טרפה כל שנים עשר חודש. מיתיבי סימני טרפה כל שאינה יולדת רשב"ג אומר אם משבחת והולכת כשרה אם מתנונה והולכת טרפה. רבי אומר סימני טרפה אם מתקיימת שלשים יום כשרה ואם לאו טרפה אמרו לו והלא הרבה שמתקיימות שתים ושלש שנים תנאי היא דתניא ובגלגלת שיש בה נקב אחד ארוך או שיש בה נקבים הרבה מצטרפין למלא מקדח. ואמר ר' יוסי בן המשולם מעשה בעינבל באחד שנפחתה גלגלתו והעלה עליה חידוק של קרויה וחיתה אמר לו רשב"א משם ראיה ימות החמה היו וכיון שעברו עליה ימות הצנה נכנס לתוכה צנה ומתה. (שם נח.) והילכתא בזכרים כל י"ב חודש ובנקבה כל שאינה יולדת. (שם לז.) השוחט את המסוכנת רבן גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל ר' אליעזר אומר דיה אם זינקה וחכ"א עד שתפרכס ביד או ברגל. חיותא דקצירא וקא בעי למישחטא אי ההיא שעתא דכד שחיט לה פשטה היא וכרעא זקיפא לה כשרה ואי לא טרפה. אמר רבא הילכתא כי הא מתניתא דתניא בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה אסורה שאינה אלא הוצאת נפש טעמא דלא החזירה אבל החזירה כשרה בד"א כיד אכל ברגל כין כספה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל אפילו פשטה ולא החזירה כשרה מ"ט משום יוקרא ועוף אפי' רפרף בגופו וכשכש בזנבו הרי זה פירכוס ומנלן דבעולם מסוכנת שריא (שם לז:) דכתיב ואמר ה' אלהים הנה נפשי לא מטמאה מקרה יום ומקרה לילה ונבלה וטרפה לא אכלתי מאי ונבלה וטרפה לא אכלתי אילימא נבלה וטרפה ממש הוא דלא אכיל מכלל דכולהו חברי' אכיל אלא דומיא דנבלה וטרפה קאמר ומאי ניהו בשר כוס כוס ואע"ג דשרי הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור אי אמרת בשלמא דשרי היינו רבותיה דיחזקאל דקאמר אע"ג דשרי אנא פרשי מיניה ולא אכלי אלא אי אמרת דכ"ע אסיר מאי רבותיה. (שם נח:) אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושהלעיטה חלתית ותיאה ושאכלה הרדופני או ששתה צואת כלבים או ששתה מים רעים כשרה אכלה סם המות או שהכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות והאמר שמואל הלעיטה חלתית טרפה לא קשיא הא בעלין הא בקרטין. והיכא דעבר ואכל ולא איתבגר לא מלקינן ליה משום טרפה. (שם נו.) ואילו טרפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הכתה חולדה על ראשה במקום שעושה אותה טרפה. היכי בדקינן לה רב ושמואל דאמרי מכניס ידו לתוך פיה ובודק אם מבצבץ ועולה טרפה אם לאו כשרה. עוף של מים שקרומו רך כיון שנשבר העצם שלו טרפה דתניא רשב"א אומר בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר. נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח טרפה אמרי סיפא אתאן לעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום סלקא דעתך אלא הואיל וקרומו רך. רב שיזבי בדיק בשמשא רב יימר בדיק במיא רב אחא בר יעקב מייץ בגילא דחיטתא. אמר רב שיזבי והני אווזי דידן הואיל ושכיח להו מיא דנחתן בגוייהו כעוף של מים דמיין. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה אם אדומין כשרה. (שם נו:) א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן יהושע שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף ירוקתן במשהו. ההיא תרנגולתא דהואי בי ריב"ל ושדרה לקמיה דרבי אלעזר הקפר ברבי ירוקין הואי ואכשרה א"ל והאנן תנן ירוקין פסולה לא אמרו ירוקין פסולין אלא בקורקבן בלב ובכבד. רב יצחק בר יוסף הוה ליה ההיא תרנגולתא שדרה לקמיה דרבי אבהו אדומים הואי וטרפה א"ל והא אנן תנן אדומים כשרים א"ל ירוקין שהאדימו טרפה ואדומין שהריקו טרפה. אמר רב שמואל בר חייא בר יהודה א"ר מני אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו פסולין מ"ט איגלאי בהתתייהו. אמר רב נחמן בר יצחק אף אנו נאמר ירוקין שהאדימו שלקן והוריקו כשרה מ"ט קוטרא בעלמא הוא דסליק בהו. אמר רב אשי הילכך אנן לא ניכול אלא בשלקה ולא היא אחזוקי איסורא לא מחזקינן. (שם) ואלו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או נסדקה ועד כמה תינקב (שם מה.) א"ר יצחק בר נחמני לדילי מיפרשא לי מיניה דר' אלעזר מקפלה ומקיפה על פי הקנה אם חופה את רוב פי הקנה טרפה דהיינו נקדרה בציר מהכי כשרה נסדקה אפי' לא נשתייר בה אלא חוליה אחת למעלה וחוליה אחת למטה כשרה (שם נו:) ניקב הזפק כשרה אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן ואיתימא ריב"ל גגו של זפק נידון כושט מה ושט כי ניקב משהו פסול אף גגו של זפק כושט דמי פשיטא מהו דתימא לידמייה לזפק גופיה דכי מינקיב כשר לא דמי האי רויח ולא ממתח בהדי וושט האי כיון דממתח בהדיה נידון כוושט. יצאו בני מעיה ולא ניקבו. א"ר שמואל בר רב יצחק לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טרפה. נשתברו רגליה נשתברו גפיה נמרטו כנפיה: