הלכות גדולות · סימן נ״א, ח׳

(ב"מ לא.) ת"ר הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום. ומאן דקיימא ביה לאוכוחי ולא מוכח מיתפיס בההוא עון דאמר מר (שבת נד.) כל שאיפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו ממחה נתפש על אנשי ביתו באנשי עירו נתפש על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפש על העולם כולו אמר רב פפא הני דבי ריש גלותא מיתפשין אכולי עלמא. אמר רבי חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אימא על זקנים שלא מיחו בשרים (עירובין סג.) אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו באנפי רביה שפיר דמי. רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקאסר חמרא בציניתא בשבתא רמא ביה קלא ולא אשגח ביה אמר ליה ליהוי ההוא גברא בשמתא א"ל רבינא לרב אשי כי האי גוונא מי מיתחזי כאפקרותא או לא אמר ליה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. (ערכין טז:) עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ור' יוחנן אמר עד נזיפה. כתנאי רבי אליעזר אומר עד הכאה ר' יהושע אומר עד קללה בן עזאי אומר עד נזיפה.