הלכות גדולות · סימן נ״א, ג׳

(קדושין מ:) תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה כלב ויש אומרים פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים. (ב"ב קכח.) שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר ורבא אמר אף שלישי בראשון מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כמר בר רב אשי. (סנהדרין כח.) והלכתא כל היכא דאיכא אבות לבנים או בנים לאבות כגון ראובן ואחר להעיד לבן שמעון או שמעון ואחר להעיד לבן ראובן או בן ראובן ואחר להעיד לשמעון או בן שמעון ואחר להעיד לראובן ואין צ"ל ראובן ובנו להעיד לשמעון ואצ"ל ראובן ושמעון להעיד לאחד מבניהם כל אלו פסולין לכל עדיות שבתורה אבל בן בן ראובן ואחר להעיד לשמעון לממון פסול לקידושין צריכה גט ואצ"ל בן בן ראובן ושמעון לאחר דלגבי קידושין צריכה גט. תפוש גמרא בידך כל היכא דאיכא אחים ראשון בראשון ושני בראשון וראשון בשני ושני בשני דאורייתא פסול בשלישי בראשון דרבנן פסול שלישי בשני כשר אפילו מדרבנן. (שם ע"ב) בעל אמו הוא ובנו וחתנו. בנו היינו אחיו א"ר ירמיה לא נצרכה אלא לאחי האח. רב חסדא אכשר באחי האח. רב איקלע למיזבן גוילי בעו מיניה מהו שיעיד אדם באשת חורגו בסורא אמרי בעל כאשתו בפומבדיתא אמרי אשה כבעלה. אמר רב הונא אמר רב מנין שהאשה כבעלה שנא' ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך היא דדתך אשת דודו היא מכאן שהאשה כבעלה וכן בעל כאשתו. אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כי אכלא לדנא. קיום שטרות בקרובים כשר דתנן (כתובות כח.) נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא זה כתב ידו של ר' וזה כתב ידו של אחי מאי טעמא כיון דקיום שטרות מדרבנן הוא התם עדות מעלייתא וכי מסהיד קרוב עילוי צורתא בעלמא קא מסהיד. (ב"ב קכח.) שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמה ונסתמה פסול ושמואל אמר כשר איפשר דקא מכוין מצרנהא אבל גלימא לא ורב ששת אמר אפילו גלימא איפשר דמיכוין מדת ארכו ומדת רחבו אבל נסכא לא רב פפא אמר אפי' נסכא איפשר דמיכוין מדת משקלותיו. מיתיבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול אבל היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר תחלתו וסופו בפסלות פסול תיובתא דכולהו תיובתא (ב"ב קנט.) חתנו ועד עד שלא נעשה חתנו גזלן ועד עד שלא נעשה גזלן הן אין מעידין על כתב ידן אבל אחרים מעידין על כתב ידן והוא שהוחזק כתב ידו בב"ד ואי לא אתו בי תרי ומסהדי אחתמות ידיהון ואף ע"ג דלא איתחזק כתב ידן בבית דין ודוקא חתנו דגזירת מלך היא דרחוק היה ונתקרב אבל גזלן ופקח ונתחרש ופתח ונסתמא אי איתחזק כתב ידן בבית דין אין ואי לא אתו אינהו ומחוו אחתמות ידייהו. ועדים שהעידו ושנים העידו עליהם שהם כשרין אפילו כל ישראל מעידין עליהם שהן פסולין עדותן קיימת דהוו להו תרין ותרין והעמד ישראל על חזקתן. (סנהדרין כח:) ההיא מתנתא דהוו חתימין עלה תרי גיסי סבר רב יוסף לאכשורה דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי א"ל אביי ממאי דכר' יוסי דמתניתין דמכשר בגיסי דילמא כר' יוסי דברייתא דפסיל בגיסי לא ס"ד דאמר שמואל כגון אנא ופנחס דהוינן אחי וגיסי אבל גיסי דעלמא שפיר דמי ודילמא אנא ופנחס משום גיסי קאמר א"ל זיל קנייה בעידי מסירה והא"ר אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול א"ל זיל לא קא שבקין לי דאתבה ניהלך. בני חמוה דמר עיקבא קרובים ונתרחקו הוו אתו לקמיה לדינא אמר להו פסילנא לכו לדינא אמרו ליה מאי דעתיך כר' יהודה אנן מייתינן איגרתא ממערבא דאין הלכה כר' יהודה אמר להו אטו בקבא דקירא אידביקו בכו אלא משום דלא צייתיתו דינא הוא. (סנהדרין כט.) האוהב והשונא איזה הוא אוהב זה הוא שושבינו וכמה א"ר אבינא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב כל שבעת ימי המשתה ורבנן אמרי רבא אפי' מיום ראשון ולית הלכתא כר' יהודה (דקאמרי לא נחשדו ישראל על כך) הלכך כשר להעיד לחמיו וחמיו לו דאמר רבא אמר רב נחמן אין הלכה כר' יהודה. (כתובות קה:) אמר רב פפא לא לידון איניש דינא לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה דרחים ליה לא חזי ליה חובה דסני ליה לא חזי ליה זכותא תקרעוניה דאי הואי בחיי הוה אמינא לכו טעמא לא מיגמר תיגמרון מיניה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. (סנהדרין ו:) רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה בצוע וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו והלא במקום שיש צדקה אין משפט משפט אין צדקה אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה בצוע. רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום איזהו משפט שיש עמו שלום זה ביצוע אמר רב הלכה כרבי יהושע בן קרחה איני והא רב הונא תלמידיה דרב הוה כי אתו לקמיה דרב הונא אמר להו דינא בעיתו או פשרה בעיתו מאי מצוה נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה מצוה למימר להו דינא בעיתו או פשרה בעיתו והיינו דאיכא בינייהו מצוה ר' יהושע בן קרחה סבר מצוה תנא קמא סבר רשות. (סנהדרין ו.) אמר רב אשי שמע מינה פשרה אין צריכה קנין דאי סלקא דעתך צריכה קנין מאן דאמר תלתא למה לי תסגי בתרי ולקני מיניה והלכתא צריכה קנין. אמר רב ששת אמר רב אסי טעה בדבר משנה חוזר בשיקול הדעת אינו חוזר. היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אליבא דהדדי ולא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא אליבא דחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת. (שם ה:) אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו בית דין חצוף. (גיטין לב:) בראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ומבטלו בפני כמה היה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה רב נחמן אמר בפני שנים תרי נמי בית דין מיקרו וקיימא לן הלכתא כרב נחמן אלמא תרין נמי בית דין מיקרו למימרא כשמואל. פשרה היכי דמי כגון ממונא דאיכא ביני תרי והוו אינשי בינתייהו למעבד להון פשרה ובעו ממאן דאית ליה גבי חבריה במטותא ושבק מן ממוניה מידי אי נמי דשבקיה כוליה ואחליה וקנו מיניה דכן וכן ממונא אית לך וקא שבקת ליה ואי לא קנו מיניה מצי הדר ביה דקיימא לן פשרה צריכה קנין. (סנהדרין לב.) אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם א"ר חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לווין. (שם ע"ב) ר"ש בן לקיש רמי כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב צדק צדק תרדוף הא כיצד כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה. תניא צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה כיצד שתי ספינות שהיו עוברות בנהר ופגעו זו בזו אם עוברות שתיהם טובעות שתיהן זו אחר זו שתיהן עוברות וכן שני גמלים שהיו עוברין במעלות בית חורון ופגעו זה בזה אם היו עולין שניהם בבת אחת נופלין זה אחר זה שניהם עולין הא כיצד טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה קרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות או שתיהן טעונות הניח פשרה ביניהם ומעלות שכר זו לזו.