הלכות גדולות · סימן מ״ו, י״ב

(שם ע"ב) תנו רבנן אוצרי פירות ומקטיני איפות ומפקיעי שערים ומלוי ריביות עליהם הכתוב אומר נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. (שם עו:) אמר רב פפא האי מאן דזבין ליה שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה אמר רב כהנא אמריתה לשמעתה קמיה דרב זביד מנהרדעא טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני עני רב מאי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אמר ליה אין לצור ולצור. אמר אמימר אין אותיות נקנות במסירה אמר ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא אמר ליה גמרא רב אשי אמר סברא נמי איכא מאי טעמא אותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מיקניאן. איני והאמר רבה בר יצחק שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בזה ובין בזה ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן ואידך אם קדם מוכר וכתב לו את השטר ללוקח כאותה ששנינו (שם ע"ב) כותבין שטר למוכר ואעפ"י שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה באגב מיקנו דהא אין מטבע נקנה בחליפין ובאגב מיקני כי הא דרב פפא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך. ולית הלכתא כאמימר ואותיות נקנות במסירה כרבי דהיכא דיהב ליה לחבריה שטר במתנה ומסריה ניהליה בפני עדים קנייה ואף על גב דלא קנו מיניה דקיימא לן (גיטין פו:) דהלכתא כרבי אלעזר בגיטין דאמר עידי מסירה כרתי ואע"ג דאמר שמואל (ב"ב קעז:) המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש נמי מוחל מודה שמואל שאם נתנו לו במתנת שכיב מרע שאין היורש מוחל תניא (שם קנו:) אמר להם רבי אליעזר לחכמים מעשה במרוני אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה ולא היו אצלו שיתנם ובאו ושאלו לחכמים אמרו לו אין להם תקנה עד שתקנם אגב קרקע הלך ולקח בית רובע סמוך לירושלים אמר צפונה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות דרומה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ומת וקיימו את דבריו אמרו לו משם ראיה מרוני בריא היה. (קדושין כו:) א"ר יהודה מעשה באדם אחד שחלה בירושלים כר' אליעזר ואמרי לה שהיה בירושלים כרבנן והיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה ולא היו אצלו שיתנם ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אין לו תקנה עד שיקנם ע"ג קרקע הלך ולקח בית רובע סמוך לירושלים אמר צפונה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות דרומה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ומת וקיימו חכמים את דבריו. והלכתא (ב"מ מו.) אין מטבע נקנה בחליפין והלכתא (קדושין כז.) קני ואגב בעינן צבורין לא בעינן. (שם עג:) נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי במה דברים אמורים כשמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אין נאמן וליחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקיט מתרוייהו ואמר זה לרצוני וזה שלא לרצוני. (ב"ב צב.) המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן רבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאין נאכלין חייב באחריותן. אתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך. (שם צו.) אתמר המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה אמר רב שלשה ימים הראשונים ברשות מוכר מכאן והילך ברשות לוקח ושמואל אמר חמרא אכתפא דגברא שוור עבד רב יוסף עובדא בחמרא כשמואל בשיכרא כוותיה דרב. (שם צז:) המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים. (שם צח.) אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך. אמר רבא האי מאן דיהב ליה חביתא דחמרא לסביא לזבונה ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא דמקבל לה דאמר ליה מידע ידעת דהכי הוא דנפיק לי והני מילי דלא שני בה דלא תתי ביה בברזא להדי שמרי' ולא ברזא לרוחא דשותא דלא נקטה לפתילתא בפומיה אבל שני בה לא והני מילי דלא הוה קא נפקא ליה אבל הוה קא נפקא ליה ולא אפקה לא. ואמר רבא האי מאן דמקביל חמרא מחבריה לאמטויי לדוכתא אחריתי (דף קד) דיקיר ואדאזל זל דינא הוא דמקביל ליה משום דאמר ליה מידע ידעת דרוחא הוא דקבילתיה. איבעיא להו חלא מאי אמר ליה רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן חלא לא כמאן כרבי חייא בר יוסף דאמר חמרא במזליה דמריה קאי. איכא דאמרי אמר ליה רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן אפילו חלא כמאן כרבי חנינא. (שם צט.) מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו נכנס בשעה שבני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ואין מכניס בהמתו ומשקה מבורו אבל ממלא ומשקה מבחוץ זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת. פותחת למאי אמר רבי יוחנן שניהם לבור בשלמא בעל הבור דלינטרו מי בורו אלא בעל חצר למאי עביד אמר רבי אלעזר משום חשד אשתו. (שם ע"ב) מי שיש לו גנה לפנים מגינתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ואין מכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לחצר אחרת והחיצון זורע את הדרך נתנו דרך מן הצד מדעת שניהם נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת וזה וזה אינן רשאין לזרעה אמר רב יהודה אמר שמואל אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה אמה בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה ואמה אחרת חציה מכאן וחציה מכאן לאגפיים ואותן אגפיס מי זורען רב יהודה אמר שמואל בעל השדה זורען ורב נחמן אמר שמואל בעל הקרקע נוטען מאן דאמר זורען וכל שכן נוטען ומאן דאמר נוטען אבל זורען לא. ואמר רב יהודה אמר שמואל אמת המים שכלו אגפיה מתקנן מאותה שדה בידוע שלא כלו אגפיה אלא באותה שדה. מתקיף לה רב פפא אמאי לימא ליה מיא דידך אשפלוה לארעא אלא אמר רב פפא שעל מנת כן קבלה עליו בעל השדה. מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דרך היחיד ארבע אמות דרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור דרך הקבר אין לה שיעור והמעמד דייני ציפורי אמרו בית ארבעת קבין. (שם ק:) חנו רבנן המוכר קברו ודרך קברו בית הספידו ומקום מעמדו באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה (שם ק.) דרך היחיד ארבע אמות דרך מעיר לעיר שמונה אמות דרך ערי מקלט שלשים ושתים אמה. דרך היחיד ארבע אמות. תניא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו אמר רב הונא הלכה כאחרים. תניא דייני גולה אמרו שני נועדים ומחצה אמר רב הונא הלכה בדייני גולה והאמר רב הונא הלכה כאחרים אידי ואידי חד שיעורא. (שם קב:) האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמו פחות מכן נמדדין עמו אבל אם אמר לו כבית כור עפר אפילו היו שם נקעים יתר מעשרה טפחים או סלעים יתר מעשרה טפחים הרי אלו נמדדין עמו. (שם קג:) בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פחות כל שהו ינכה הותיר כל שהו יחזיר ואם אמר לו הן חסר הן יתיר אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר מכן יעשה חשבון. איבעיא להו בית כור עפר סתמא מאי ת"ש (שם קד.) בית כור אני מוכר לך כבית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתיר אני מוכר לך אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר מכאן יעשה חשבון אלמא סתמא נמי כהן חסר הן יתיר דמי ש"מ. (שם קג:) מהו מחזיר לו מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ולמה אמרו מחזיר לו מעות כדי ליפות כוחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגנה בית חצי קב וכדברי רבי עקיבא בית רובע מחזיר לו את הקרקע ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל המותר. (שם קד:) מדה בחבל הן חסר הן יתיר ביטל הן חסר הן יתיר את מדה בחבל הן חסר הן יתיר מדה בחבל ביטל מדה בחבל את הן חסר הן יתיר וכדברי בן ננס. (שם קו.) בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. אתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות רב הונא אמר שתות כפחות משתות קסבר פחות משתות ושתות עצמו הגיעו יתר משתות ינכה רב יהודה אמר שתות כיתר על שתות קסבר פחות משתות הגיעו [עד שתות ושתות בכלל] ויתר על שתות ינכה. מיתיבי פיחת שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו והא שום הדיינין דשתות כיתר על שתות הוא אמר לך רב הונא וליטעמיך הא הגיעו קתני אלא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כשום הדיינין לשתות ולא כשום הדיינין דאלו התם בטל מקח והכא הגיעו. רב פפא זבן ארעא מההוא גברא אמר ליה כמה הויא אמר ליה עשרין גריוי משחיה אשכח חמיסר אתא לקמיה דאביי אמר ליה סברת וקבילת והא פחת שתות תנן הני מילי היכא דלא קים ליה בגוה מר הא קים לו בגוה והא ועשרים אמר לי דשויא כעשרין קאמר לך.