הלכות גדולות · סימן מ״ג, י״א

(יבמות ק.) ת"ר העבד והאשה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ובמקום שחולקין נותנין תחלה לאשה ופוטרין אותה מאי קאמר הכי קאמר מעשר עני המתחלק בתוך הבית נותנין תחלה לאשה ופוטרין אותה. אמר רבא מריש כי הוה אתי גברא ואיתתא לדינא לקמאי שרינא תיגרא דגברא ברישא אמינא דמחייב במצות השתא דשמעתא להא האידנא שרינא תיגרא דאיתתא ברישא משום זילותא (ר"ה לא:) ההיא איתתא דאזמנה לדינא לקמיה דאמימר לנהרדעא אזל אמימר למחוזא ולא אזלא בתריה כתב פתיחא עילוה א"ל רב אשי לאמימר והאנן תנן לא יהו העדים הולכין אלא למקום הועד א"ל הני מילי לענין עדות דראש חודש דא"כ נמצאת מכשילן לעתיד לבא אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה. (ב"ק מט.) אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות דאמר ליה חמרא מעברתא הוא דאזיק שנאמר שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור כיצד שמין דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. (שם ע"ב) אמר רבא משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מאי טעמא מעידנא דמית גר פקע ליה שיעבודיה.