הלכות גדולות · סימן ל״ט, ח׳

(פסק) (גיטין סד.) והיכא דנתן גט לשליח ולא ידעינן אי יהביה ניהלה או לא והשתא אבד הגט ושליח אומר נתתיו לה והיא אמרה נתנו לי אם כהן הוא אסירא ליה ולעלמא לא שריא עד דאיכא גט בידה אי נמי איכא עידי מסירה דיהבה ניהלה. (גיטין כט:) השולח גט ביד שליח ונזדמנה לו דרך אחרת או שחלה עושה שליח אחר בבית דין ומשלחו וצריך שיאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם מת השליח הראשון עד שלא הגיע גט לידה בטל הגט. ושליח הגט צריך שיתננו לאשה או לשלוחה בפני עדים ויאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם דקי"ל (שם פו:) הלכתא כר"א דאמר עידי מסירה כרתי והעדים נעשים שלוחים. ומאן דמשדר גיטא לאיתתיה ואישתכח גיטא דלא כתיב שפיר (שם סג:) אם איתנהו לסופר ולעדים הראשונים כותבין גט אחר ונותנין ואם לאו חוזרין אצל בעל ויאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. גברא דאמר לבי דינא כתבו גט לאשתי וחד מן הנך סהדי סופר הוא כותבין ונותנין ואע"ג דלא אמר להו תנו אבל חוץ לב"ד אין כותבין ונותנין עד דאמר להו תנו לבר מן המפרש והיוצא בשיירא והמושלך בבור והמסוכן דכי אמרין לסהדי כתבו גט לאשתי ואף על גב דלא אמר תנו כותבין ונותנין מ"ט הני משום דטרידי הוא דלא אמרן תנו אבל כולי עלמא דלא אניסי עד דאמרו תנו אין נותנין דאמרי' דילמא רצה לצחק בה כדתנן (שם סו.) בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לצחק בה ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחפתו אינו גט ואמרינן מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני אם הוכיח סופו על תחלתו הרי זה גט ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת וכו' עד ולעולם אינו גט עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דתניא (שם עב.) כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף עפ"י שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ואמרינן ישמעו לאפוקי ממאן דחמר מודה רבי יוסי באומר אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו דליתה. קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו דליתה. (שם כט:) המביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ואין השליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני. כהן דמסכין ודחיל דילמא יהיב גיטא לאיתתיה ומיתסרא עליה לתני ולימא לה או לשליח דממטי לה גיטא (שם עה.) אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט (קדושין מא.) והשליח עושה שליח. (גיטין פב:) והלכתא ריח הגט פוסל בכהונה דכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה היכי דמי כגון דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אי נמי דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני כי האי גוונא גיטא לא הוי ופוסל בכהונה גבי ישראל אף ע"ג דמטא גט לידה גט פסול הוא ודבריו בטלין ושריא למיהדר ליה גבי כהן כי מטא גט לידה אסירא למיהדר ליה והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה ולעלמא נמי לא שריא עד דכתיב לה גיטא מעליא אבל כהן דכתב גט לאיתתיה כמה דלא מטא גיטא לידה מצי מבטיל ליה ושרי ליה למיהדר עלויה ולא מיפסל ולית ביה משום ריח הגט שפוסל בכהונה. גיטא דמסר מודעא עליה לא פסיל בכהונה דתנן (גיטין פא.) כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה וב"ה אומרים אף עפ"י שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה והלכתא כבית הלל. גט שכתבו בין בבית דין ובין שלא בב"ד (שם לג.) אם בטלו מבוטל גט שביטלו (שם לב:) חוזר ומגרש בו קיי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי דתנן (שם פו.) שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין לו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר רבי אלעזר אומר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם (שם ע"ב) והלכה כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי ומודה ר' אלעזר בדלא כתב גיטא כהלכתא אי נמי היכא דחתומין עליה עידי פסולין דלא מהנו ביה מידי עידי מסירה מ"ט דהוה ליה מזוייף מתוכו (שם ד.) ואמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול: