הלכות גדולות · סימן ל״ט, י״ד

(שמחות פ"ב) תנו רבנן המגרש את אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר אם היה מבוי של שניהם הופך פתחו לצד אחר ואם היתה חצר של שניהם מפנין זה מפני זה ומי מפנה אשה מפני איש במה דברים אמורים מן הנישואין אבל מן האירוסין לא ובכהנת אעפ"י שלא נישאו וכן החולץ הרי זה לא יפנה מפני שאין לבו גס בה. (כתובות כח.) המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה מי נדחה מפני מי ת"ש היא נדחת מפניו ואין נדחה הוא מפניה ואם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה. איבעיא להו חצר של שמהם מהו ת"ש היא נדחית מפניו במאי עסקינן אי נימא בחצר שלו פשיטא ואלא בחצר שלה והתניא אם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה אלא לאו כי האי גוונא דילמא דאגר מיגר מאי הוי עלה ת"ש הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ואמר רב טילטולא דגברא קשה מדאיתתא. תנו רבנן לוה הימנה בנכסי אביה אינה נפרעת אלא על ידי אחר אמר רב ששת אי אתו לקמן לדינא לא מזדקקינן להו רב פפא אמר שמותי נמי משמתינן להו רב הונא בריה דרב יהושע אמר נגודי נמי מנגדינן להו. אמר רב נחמן תנא באבל רבתי במה דברים אמורים בשנתגרשה מן הנשואין אבל מן האירוסין נפרעת על ידי עצמה שאין לבו גס בה. ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא הוה יתיב רב אדא בר מתנה קמיה אוקי רבא שליחא בינתייהו א"ל רב אדא בר מתנה לרבא והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי א"ל קא חזינא להו דגייסי אהדדי. איכא דאמרי א"ל רב אדא בר מתנה לרבא נוקי מר שליחא בינתייהו א"ל והאמר רב נחמן א"ל קא חזינא דגייסי אהדדי (יבמות קז:) אמר רב יהודה ואמרי לה במתניתא תנא בראשונה היו כותבין גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא רעיא לאיתנסבא ליה כיון דנפיש ליה דיבורא וקא אתי לאיתחלופי בגיטא תקינו הכי ביום פלוני מיאנת פלונית בת פלוני באנפנא והשתא כתבין הכי ביום פלוני וכו' איך פלונית בת פלוני אתא לקדמנא לבי דינא וכן אמרת אנא לא ניחא לי דאהוי להדין פלניא ולא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא לאיתנסבא ליה ובדיקנא בתר פלוניתא דא ועדאן קטנה היא ולא אייתיאת סימני וכיון דתזינא כן כתבנא גט מיאון דנן ויהיבנא לה דתיהוי רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם כדת משה וישראל. גיטין. ביום פלוני כו' איך אנא פלוני בר פלוני וכל שום דאית לי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אינתתי פלוניתא בת פלוני וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתייכי ולאתרייכי ולאתריהון דאבהתייכי והוית אינתתי מן קדמת דנא וכדו תרוכית יתיכי דתהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצבייין והרי את מותרת לכל אדם ואינש לא ימחה בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודן דהוי ליכי מיני ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל. (גיטין פה:) אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא ליכתוב ודין דמשמע דינא אלא ודן ולא ליכתוב ואיגרת דמשמע איגרתא בעלמא אלא ואגרת וליכתוב תלתא יודי"ן בדתהויין ותלתא יוד"ן בדתצביין דמשמע תהויין תצביין ולוריך לו"ו דתירוכין ולו"ו דשיבוקין דמשמע תריכין שביקין ולוריך לו"ו דוכדו ואי לא דמשמע וכדי ולא ליכתוב למהוך דמשמע כחוכא אלא למהך: