הלכות גדולות · סימן ל״ו, י״ד

(שם סז.) תנו רבנן יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואח"כ את היתום מפני שהאיש דרכו לחזר ואין אשה דרכה לחזר. (שם ע"ב) יתום ויתומה שבאו לינשא משיאין את היתומה ואח"כ משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש. יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו די מחסורו זה בית אשר יחסר זו מטה ושלחן לו זו אשה וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. (שם סח.) יתומה שהשיאוה אמה או אחיה וכתבו לה כמאה או כחמשים זוז יכולה היא משתגדל להוציא מידם מה שראוי להנתן לה רבי יהודה אומר אם השיא בת ראשונה ינתן לה כדרך שנתן לראשונה. אמר ליה רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעליתא תדרשון משמאי אמר שמואל לפרנסה שמין באב למימרא דלאו דוקא השיא כמאן כר' יהודה דאמר אזלינן בתר דעת דאב ולימא הלכה כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא דוקא השיא דגלי אדעתיה אבל לא השיא לא קמ"ל דאזלינן בתר דעת אב לא שנא השיא ולא שנא לא השיא והני מילי ממקרקעי אבל ממטלטלי לא דאמר רבא (שם סט:) הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה ובין למזוני ובין לפרנסה. יתומה זוטרתי ואית לה אחא אית לה מזוני מנכסי דאבוהא עד דבגרה או דמינסבא ואית לה עישור נכסי מן קמי דבגרה בין מנכסים מרובים ובין מנכסים מועטים (שם קג.) ואם קדמו יתומים ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו. ומיחייבי אחי למיתן לאחואתהון עישור נכסי מנכסי דשבק אבוהון דתניא (שם סח.) ר' אומר בת הניזונית מן האחים נוטלת עישור נכסים אמרו לו לר' לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עישור נכסים שניה במה ששיירה ושלישית במה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה חוזרות וחולקות בשוה (שם ע"ב) כל חדא וחדא מאי דשקל שקל הכי קאמר אם באו כולן להנשא כאחת חוזרות וחולקות בשוה אמר רבה הלכה כרבי. אמר ליה רבינא לרבא אמר לן רב אדא בר אהבה משמך בגרה אין צריכה למחות נשאת אין צריכה למחות בגרה ונשאת צריכה למחות והא אוקימנא התם בגרה צריכה למחות לא קשיא כאן בניזונית מן האחין וכאן בשאין ניזונית מן האחים. ואם לא מחיא הפסידה דהיכא דקא מיתזנא מנכסי האב אית ליה עישור נכסי עד דבגרה ואי מחיא מקמי דתבגר אע"ג דבגרה אית לה עישור נכסי עד דבגרה ואי קא זייני לה אחי מדילהין כשהיא בוגרת אף על גב דלא מחיא אית לה עישור נכסי מאי טעמא משום כיסופא הוא דלא מחיא ואי אינסיבא ולא מחיא לית לה עישור נכסי דאמרינן אחולי אחלתינון ואי בעו אחא לסלוקה בזוזי מסלקי לה (שם סט.) דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי הוה קאימנא קמיה דאמימר ואתא ההוא איתתא לקמיה דהוה קא מגבי לה עישור נכסי וחזיתיה לדעתיה דאי בעי לסליקה בזוזי מסלקי לה דשמעית דהוו קא אמרי לה אי הוה לן זוזי סליקונך ואשתיק ולא אמר להו ולא מידי. רבינא אגביה לברתיה דרב אשי מן בר רב אשי מבינונית שלא בשבועה ומן בריה דרב סמא בריה דרב אשי מזיבורית ובשבועה ש"מ בעלת חוב דאחין הוא ש"מ דוקא ניזונית וקא מינסבא כשהיא נערה אבל בגרה וקא מינסבה כיון דמזוני מנכסי אבוה לית לה עישור נכסי נמי לית לה ואי מחאי מעידנא דקא בגרה עישור נכסי אית לה דתניא (שם סח:) הבנות בין נשאו עד שלא בגרו ובין בגרו עד שלא נשאו איבדו מזונותיהן ולא איבדו פרנסתן דברי רבי והא אמרינן התם ניזונית אין שאין ניזונית לא אלא לאו ש"מ הא דמחאי והא דלא מחאי ש"מ ואע"ג דבגרה וקא זיינין לה אחי לא צריכה למחויי.