הלכות גדולות · סימן ג׳, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

(פאה פ"א) אלו דברים שאין להם שעור הפאה והבכורים והראיון. אין פוחתין לפאה מששים אף על פי שאמרו אין לפאה שיעור ואף על גב דרב ושמואל (חולין קלז:) דאמרי תרוייהו פאה מששים מפרקינן לא קשיא כאן בארץ כאן בחוצה לארץ בארץ אין לה שיעור בחוצה לארץ בששים מאי טעמא בארץ אין לה שיעור משום דכתיב לא תכלה פאת שדך והויא לה דאורייתא ולא כתיב בה שיעורא ובחוצ' לארץ מדרבנן היא וכיון דמדרבנן היא אוקמוה רבנן בששים. וכל מיני דבני קצירה נינהו כגון חטה ושעורה וכוסמין ואורז ודוחן ופולין ושאר מינין דדמו להו מיחייבי בפאה מדאורייתא מאי טעמא דכתיב את קציר ארצכם מידי דבר קצירה אין מידי דלאו בר קצירה לא ושאר מיני ירקות לא מיחייבי בפאה דאמור רבנן (פסחים נו:) באנשי יריחו נותנין פאה לירק שלא ברצון חכמים היו עושין ותניא בן בוהיין נותן פאה לירק בא הפשתים והקנבוס שטרפן זה בזה השיראין והכלך אין בהן משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין. הכרים והכסתות אין בהן משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. ואין עראי לכלאים. לא ילבש כלאים על גבי עשרה אפילו לגנוב את המכס. מטפחות ידים ומטפחות ספרים מטפחות ספג אין בהן משום כלאים ורבי אליעזר אוסר מטפחות הספרים אסורות משום כלאים תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהן משום כלאים לא יתן המרדעת על כתפו אפילו להוציא עליה את הזבל. מוכרי כסות מוכרין כדרכן ולא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין במקל. תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין תופרין בארץ. אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.