(פסק) והיכא דנפלה ליה יבמה וחלץ לה אסור בקרובותיה דתנן (שם מ:) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה באם אמה [ובאם אביה] בבתה בבת בתה בבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחים מותרין היא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובן אחיו ואחותה מותרת בקרוביו. (שם קו:) אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל מצוה הכי היא ואי אקדים לית לן בה. תניא נמי הכי בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי. מר זוטרא משרטט וכתב לכולה פרשה. מתקיף לה מר בר רב אשי והא לא ניתן להיכתב והלכתא כמר זוטרא. (שם קא:) אמר רבא אמר רב נחמן הלכה מצות חליצה בשלשה דתנן החליצה והמיאונין בשלשה:
הלכות גדולות · סימן כ״ט, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.