הלכות גדולות · סימן כ״ז, ו׳

(שם מג.) תנו רבנן הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה מן הגוי מן התגר כשרה מן ההדיוט פסולה ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת בשוק עד שיתיר ציציותיה מאי טעמא הכא תרגימו משום חשד זונה רב יהודה אמר גזירה שמא יזדמן לו גוי בדרך ויהרג. (שם מד.) אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת. (שם לז:) אמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת אלמא ארבעתן מצוה אחת היא. (שם לט.) אמר רבה בר רב אדא אמר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה ואי איגרדמי להו ובצרי להו מארבעי ואית בהון כדי לענבן שפיר דמי דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרין. וכי גדיל מיבעי' להו למיגדל תילתא ומשבק תרי תילתי דאמר מר נויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ואי גדלה רובה שפיר דמי ואי לא גדל בה אלא חוליא אחת כשרה וכמה שיעור חוליא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש ודאי גדלה כולה וכיון דלית ליה ענף פסולה דתניא ציצית אין ציצית אלא ענף: (סוכה יא:) תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולה: (מנחות מג.) ת"ר וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה ושאינה בראיה אצל אחרים.