הלכות גדולות · סימן כ״ה, ח׳

(סוכה מו.) תניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי ר' וחכמים אומרים אין מברך עליהן אלא שחרית בלבד. איתמר אביי אמר הלכה כר' רבא אמר הלכה כרבנן. אמר רב מארי ברה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמחית תפילי מברך. אמר מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רכ פפי דכל אימת דמחתי תפילי מברכי רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי בהו מברכין משום דרבה בר רב הונא [דלעיל חייב אדם למשמש כו'] (ב"מ קה:) אמרי דבי ר' ינאי לתפילה ולתפילין ארבעת קבין לתפילה מאי היא דתניא היה נושא משאוי על כתיפו והגיע זמן (תפילין) [תפלה] פחות מארבעת קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל ארבעת קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל לתפילין מאי היא דתניא היה נושא משאוי על ראשו ובראשו תפילין הרי זה לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם במתניו מפני שנוהג בהן מנהג בזיון אלא קושרן בזרועו במקום תפילין משום רבי שילא אמרי אפילו מטפחת של לחם אסור להניחה על הראש שיש בו תפילין וכמה אמר אביי ריבעא דריבעא דפומבדיתא. (מנחות מד.) אמר רב ששת כל שאין מניח תפילין עובר בשמונה עשה וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה וכל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה וכתבתם וכתבתם. אמר ר' שמעון בן לקיש כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני ותחייני: