הלכות גדולות · סימן כ״ב, ב׳

(פסק) (אהלות פ"י) והיכא דמחית מת בביתא ופתיחא כוותא מן ביתא לביתא ומביתא לביתא וההיא כותא הויא טפח על טפח איתסרו להו כולהו הנך בתי ואי סכר לה בעצים ובאבנים בדבר שאין מקבל טומאה אפסקה לטומאה: (סוטה מד.) והיכא דמחית מת באוירא הדר הודרניה ארבע אמות אסיר ליה לכהן למיקרב ואסיר ליה לכהן למיסק בבית הקברות מאי טעמא קבר גופיה מטמא כמת דכתיב או במת או בעצם אדם או בקבר והני שבעה קרובים (זבחים ק.) מטמא להו כהן בעל כרחו ויכנס לבית הקברות ומקבר להו ואף על גב דאיכא תמן דמקבר להו ליטמא להו התורה נתנה לו רשות ליטמא שנאמר כי אם לשארו וגומר וכן בזמן הזה מטמא להם ויכנס לבית הקברות ומיטמא להו ואם לא רצה ליטמא יעשוהו בעל כרחו דלא עדיף מכהנים דהוו בבית המקדש אף על פי שהיו מקריבין קרבנות והיה שם טומאה וטהרה ואין שם קרבנות. כי אם לשארו וגו' (יבמות קב:) שארו זו אשתו מלמד שכהן מטמא לאשתו וכתיב ולאחותו הבתולה וגו' (שם ס.) לאחותו הבתולה הוא דמיטמא אבל אינו מיטמא לנשואה דכתיב לא יטמא בעל כרחו אבל מתאבל על זו ועל זו: והיכא דעבר ונסיב גיורת או גרושה או חלוצה דלא חזיאן לכהונה אסיר לאיטמויי שנאמר לא יטמא בעל בעמיו היינו בעל אשתו וכתיב כ"א לשארו (יבמות כב:) יש בעל שמיטמא ויש בעל שאינו מיטמא הא כיצד מיטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה לאמו ולאביו כדכתיב ולבנו ולבתו אף על גב דממזירי נינהו מיטמא להו דתנן (שם כב.) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו והוא בנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. ולאחיו נמי אף על גב דממזר הוא מטמא ליה דתנן מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. והני מילי אחיו מן האב דראוי ליורשו דומיא דבנו (תו"כ אמור) אבל מן האם ולא מן האב לא מיטמא ליה אבל איכא עליה אבילות שבעה ושלשים (יבמות ק: ושמחות פ"ד) ספק שהוא אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו ספק שאינו בנו מתאבל ואונן ולא מיטמא (שמחות שם) איזו היא אנינה מיום מיתה ועד יום קבורה דברי רבי וחכמים אומרים אין לך איסור באנינה אלא יום מיתה בלבד ולאחותו הבתולה כדכתיב.