(תענית טז.) תנו רבנן אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואין חוזר בו למה הוא דומה למי שתפוש שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מיד עלתה לו טבילה שנא' ומודה ועוזב ירוחם ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. (שם ע"ב) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה א"ר אחא א"ר אלעזר זה ש"צ היורד לפני התיבה שאינו הגון.
הלכות גדולות · סימן י״ח, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.