הלכות גדולות · סימן ט״ו, ד׳

(פסק) והיכא דאיקלע יום טוב הראשון של חג בשבת לא מפקינן ליה להושענא ולא מברכינן ביה ואע"ג דכתיב ביום הראשון ואמרו רבנן (שם מג.) ביום ואפילו בשבת הני מילי במקדש אבל בגבולין לא מאי טעמא אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה. ואי מיחסר חד מהני ארבעה מיני לא נפיק ידי חובתיה דת"ר (מנחות כז.) ארבעת מינין שבלולב שנים מהם עושין פירות ושנים מהם אין עושין פירות העושין פירות יהו זקוקין לשאין עושין פירות ושאין עושין פירות יהו זקוקין לעושין פירות ואין יוצאין בהם ידי חובתן עד שיהו כולן באגודה אחת ואין ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת וכן הוא אומר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. וצריך למיהוי שיעורא דאורכא דהדם וערבה שלשה טפחים ואי טפי משלשה טפחים כשר בציר משלשה פסול דת"ר (שם מא:) וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירה ואמרו ציצית אין לה שיעור כיוצא בו לולב אין לו שיעור. ומקשינן אין לו שיעור כלל והתנן לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר אלא אין לו שיעור למעלה דאי טפי משלשה כשר אבל יש לו שיעור למטה דאי בציר משלשה פסול. (סוכה לב:) אמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך א"ר יוחנן שדרו של לולב חוטרא דמיצעתיה צריך שיצא מן ההדס טפח לבר מהוציה. (שם לז:) אמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל מאי טעמא האי תלתא מצוי האיך חדא מצוה. א"ל ר' ירמיה לרבי זריקא מאי טעמא מברכינן אלולב לחודיה א"ל הואיל וגבוה מכולן וליגבהיה לאתרוג טפי וליבריך עליה א"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן. אמר רבא הדס במחובר מותר להריח בו אתרוג במחובר אסור להריח בו מאי טעמא הדס דלריחא עביד אי שרית ליה לא אתי למיקצייה אתרוג דלאכילה עביד אי שרית ליה אתי למיקצייה. ואמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מאי טעמא הדס דלריחא עביד כי מיקצי ליה למצוה מריחא מקצי ליה אתרוג דלאכילה עביד כי מקצי ליה למצוה מאכילה קא מקצי ליה אבל אהלי עראי ומבעלי אהלי קבע (שם כ:) דתנן רבי יהודה אומר נוהגין היינו ישנים תחת המטות בפני הזקנים תנן סתמא דלא כרבי יהודה דתנן הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו ותרגמה שמואל במטה דגביהא עשרה טפחים אלמא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע ותו אסור לישן בכילה בסוכה (שם כו.) דרב שרא ליה לרב אחא ברדלא למגנא בכילה במטללתא משום באקי סבר מצטער פטור מן הסוכה טעמא דקא מצטער דפטור דגאני דהא פטור אבל אין מצטער אסור.