הלכות גדולות · סימן י״ג, ו׳

(פסק) ומתבעי לן לאפסוקי ערב יום הכפורים מדאנהר דתניא (שם פא:) ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר (מערב) [בתשעה] הא כיצד מתחיל בתשעה ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו דבעינן אקדומי אפסוקי ביציאתו מנלן דמיבעי' לן לאחורי עד דחשכה ת"ל עד ערב ואין לי אלא ביום הכפורים ימים טובים מנין ת"ל תשבתו שבת מנין דמקדמינן מעיילינן ומאחרינן מפקינן ליה ת"ל שבתכם הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש. והיכא דאיכא חולה דאי לא אכיל מסתכן שפיר דמי לאוכולי ביומא דכפורי מאי טעמא אשר יעשה אותם האדם (יומא פה:) וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם כי קאמר רחמנא קיימו מצותא כי היכי דתחיו בהו אבל נטורי מצותא ואסתכוני לא. (שם פב.) וכי מוכלינן ליה על פי בקיאין ואי ליכא בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו. ולא מיבעיא חולה אלא אפילו אשה עוברה וידעינן דאי לא אכלה מתעקר ולדה אף על גב דאמרינן ספק בן קיימא הוא ספק נפל הוא שפיר דמי למיתן לה. דתניא עוברה שהריחה בשר הקודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמו אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. (שם פג.) אמרי דבי רבי ינאי חולה אומר צריך אני ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא האי דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקא מיבעית דסבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל לב יודע מרת נפשו. חולה אומר איני צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא לב יודע מרת נפשו קמ"ל לרופא שמעינן ליה והא דקאמר חולה לא צריכנא תונבא הוא דנקיט ליה ולא ידע וכן הלכה. והיכא דאמר חד רופא צריך ושנים אומרים אינו צריך אין דבריו של אחד במקום שנים וכן שנים וכן שלשה במקום ארבעה ודאי חד רופא אמר צריך וחד אמר אינו צריך מחללינן עליה שבתא ומוכלינן לה ביומא דכפורי מפני שהוא ספק נפשות וספק נפשות דוחה את השבת שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. ומיחייבינן למיכל ומישתי במעלי יומא דכפורי (שם פא:) דתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. וגבי תינוקות קיי"ל הלכה (שם פב.) כר' יוחנן דאמר בת שתים עשרה שנה ויום אחד משלימין מדאורייתא בתינוקת בן שלש עשרה שנה ויום אחד משלימין מדאורייתא בתינוק: