הלכות גדולות · סימן י״א, ב׳

(פסחים ה') ומיחייבין בישראל לבעורי חמירא בארבסר בניסן שנאמר שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון מאי ראשון אילימא ראשון דחג והכתיב שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם אלא ראשון דמקמי חג והיינו ארבסר ואימא מאורתא ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק דהוה ליה מתחלת שבע ועבדו רבנן הרחקה יתירא דלא לינגע באיסורא דאוריי' (ירושלמי ריש פסחים ע"ש) ותנו רבנן ושמרתם את היום הזה לדרתיכם שמרהו מלפניו מאור ארבעה עשר (שם ח.) מכאן אמרו אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ואין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות (שם ד.) ואמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן אור הנר יפה לבדיקה. והיכא דבדק ושייר ארבעה וחמשה ריפתא וחסר חד מנייהו (שם ט:) בעי למיהדר ומבדק ברישא שמא עכבר או חולדה לקחתה. והיכא דאיתרמי ארבסר בשבתא מבערינן כל מילי מקמי שבתא ומשיירינן מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דתניא (שם מג.) ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות תלויות טהורות וטמאות ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע וקיימא לן הלכתא כוותיה. (שם י:) רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור וחכמים אומרים לא בדק באור ארבעה עשר בודק בארבעה עשר לא בדק בארבעה עשר בודק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד בודק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. ומאן דבדיק ביתא ברישא (שם ז.) מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ. ובתר (שם ו:) דבדיק מבטיל ליה דכתיב תשביתו שאר מבתיכם והיכי מבטיל ליה אמר הכי כל חמירא דאיכא ברשותי ולא ידענא ביה ליבטיל ולהוי עפרא. וכיון דבטליה אי משתכח לבתר הכי וחזי ליה לא מיחייב עליה בבל יראה ובל ימצא.