הלכות גדולות · סימן י׳, ט״ז

(פסק) והיכא דלא מוגרי גוים רשותייהו ניזיל חד מבני מבוי ונשאל מן ההוא גוי דוכתא ולתנח ביה מידי דהוה ליה באגיריה דגוי ובלקיטיה דניתו בני מבוי וניגרו מההוא ישראל ושפיר דמי (שם סד.) ואמר רב יהודה אמר שמואל ובגוי אפילו שכירו ולקיטו נותן את עירובו ודיו. (שם סה:) רבי שמעון בן לקיש ותלמידיה דרבי חנינא איקלעו לההוא פונדק דלא הוה ביה שוכר והוה ביה משכיר אמרו מהו למיגר מניה כל היכא דלא מצי מסלק ליה משכיר לשוכר לא תיבעי לך דהא לא אגרינן מני' דהא לא מסלק ליה ועיקר שוכר הוא כי תיבעי לך היכא דמצי מסלק ליה מאי מי אמרינן כיון דמצי מסלק ליה אגרינן מניה או דילמא השתא מיהא הא לא סלקיה אמר להו ר"ש בן לקיש נשכור וכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שיילוה לרבי אפס אמר להם יפה עשיתם ששכרתם. רב חמא בר יוסף ורבי חייא בר אבא ורבי אסי איקלעו לההוא פונדק אתא גוי מאריה דפונדק בשבתא אמרי מהו למיגר מניה בשבתא מי אמרינן שוכר כמערב דמי מה מערב מבעוד יום הוי עירוב משחשכה לא הוי עירוב אף שוכר נמי לא שנא או דילמא שוכר כמבטל רשות דמי מה מבטל רשות אפילו בשבת שפיר דמי אף שוכר נמי אפילו בשבת שפיר דמי אמר להו רב חמא בר יוסף נשכור אמר להו רבי אסי לא נשכור אמר להו רבי חייא בר אבא נסמוך על דברי הזקן ונשכור אתו שיילוה לרבי יוחנן אמר להו יפה עשיתם ששכרתם. ומתא ומבוי דלית בהו גוים כלל מערבין בחצרות. ואילו היכא דאיכא מתא דלא מיערבא אסיר לטלטולי בהנך שבילי דמתא ומן שבילי לדראתא ומן דראתא לדראתא ומן תרבצי לתרבצי ומן תרבצי לשבילי ומן שבילי לתרבצי עד דתלו עירובי על פומא דשבילי. ועבדי עירובי חצירות בפת ושתופי מבואות בכל דבר ואפילו ביין ובשכר ובחומץ. עירובי חצירות היכי הנך בתי דבעי לטלטוליה בהו מביתיה דמר לביתיה דמר אי נמי מדרתא דמר לדרתא דמר ואפילו דרתא דאית בה חמשה בתי לחמשה אינשי או מאה בתי למאה אינשי כולהון צריכין לערב בהדי הדדי והדר משתרי להון לאיניש איניש לטלטולי ברשותא דחבריה והיכי עבידי גבו מכל איניש ריפתא שלמתא ומכנפין ומנחין ההוא ערובא בחד ביתא מן הנך דראתא דהויא ארבע אמות על ארבע אמות והדר משתרי להון לטלטוליה מן תרבצא דמר לתרבצא דמר ומן ביתיה דמר לביתיה דמר ואי חצר כולה דחד גברא היא ואית ליה בני אי נמי כמה אינשי דסמיכי עליה וכולהון אכלין לחמא מן חד ספטא ולא פליגי מהדדי לא צריכין לעירובא דתנן (עירובין עב:) האחין שאוכלין על שולחן אביהן וישנין בבתיהן צריכין עירוב כל אחד ואחד. ואמרינן עלה שמעת מינה ממתניתא מקום לינה גורם ואמר רב יהודה אמר רב במקבלי פרס שאני. ומדקיימה רב למתניתין דקתני צריכין עירוב כל אחד ואחד במקבלי פרס שמעינן מינה היכא דלא מקבלי פרס וכולהון מחד ספטא אכלין לא צריכין עירובא. ואי פתיח ביתא דההיא דרתא לשבילא ואיכא בתי אחריני דפתיחן לההוא שבילא צריכין למעבד שיתוף בהדי הדדי והדר משתרי להון לטלטולי מן בתים למבואות ומן מבואות לבתים (שם עג.) דתנן חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ערבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצירות ואסורין במבוי ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן ערבו בחצירות ונשתתפו במבוי שכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי שהמבוי לחצירות כחצר לבתים: