הלכות גדולות · סימן א׳, ט׳

(פסק) ומאן דזהיר בק"ש שחרית וערבית כמאן דקא מקיים לא ימוש דא"ר יוחנן (מנחות צט:) משום ר"ש בן יוחי כיון שקרא אדם ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש. ואסיר לרמוזי בעיניה ואחוי באצבעותיה ומקרץ בשפוותיה בעידנא דקרי ק"ש (יומא יט:) דאמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הקורא ק"ש לא ירמוז בעיניו ולא יראה באצבעותיו ולא יקרוץ בשפתותיו ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומראה באצבעותיו ומקרץ בשפתותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל משום דקא משוי ליה עראי ודוקא בפרק ראשון. ותניא ודברת בם בם ולא בתפלה אלא בתפלה בלחש בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ומאי היא שיחת חולין בם עשם קבע ואל תעשם עראי ומצוה לאגבוהי קליה כי היכי דשמען אודניה דכתיב שמע (ברכות טו.) השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך הקורא למפרע לא יצא האומר שמע שמע משתקין אותו (ברכות לג:) דאמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאלו אומר מודים מודים ומשתקין אותו ואי אמר פסוקא פסוקא כוליה ותנייה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה דאמרינן הקורא ק"ש וכופלה הרי זה מגונה. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. (שם טז.) תאני תנא קמיה דרבי יוחנן הקורא את שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לראש טעה באמצע הפרק חוזר לתחלת הפרק בין פרק לפרק חוזר לפרק ראשון בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה א"ל ר' יוחנן תני והוא דלא אמר למען ירבו ימיכם אבל אמר למען ירבו ימיכם סירכיה נקט. ת"ר האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה משום דנפיש ענפייהו ושאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה וכשנשא ר"ג קרא לילה הראשון שנשא אמרו לו למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת. ת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן: