ארוזא, בין בשליה בשולי ובין אפייה לחם בתחילה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות, מאי טעמא, לאו מין דגן הוא, וכן דוחן. ואע"ג דפליג רבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא, לית הלכתא כוותיה, דאמרינן לעניין מצה (פסחים קיד ב) מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזא אמר רב אשי ש"מ לית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ואית דאמרי ארוזא כייס מיניה בורא פרי האדמה אקימחיה שהכל בשליה או אפייה לחמא בורא מיני מזונות, אבל המוציא לא דלית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי, ומקשינן אי הכי בורא מיני מזונות לא ליבריך, משום דהוה ליה מעשה קדירה ותני (ברכות לז א) על מעשה קדירה בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש, וכי תימא קא הויא תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך בורא מיני מזונות, ההיא תיובתא דאצרכתא, תתעקר אצרכתא ותיובתא כדקיימא קיימא, מתנייאתא לא ליתעקרן, ודרב ושמואל נמי איתה, הילכך אורז כד מבשל או אפי מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות כדקא מתרצינן בברייתא תני גבי אורז ולבסוף ולא כלום דלא מחמשת המינין הוא, ומאי לא כלום, לאפוקה ברכה אחת מעין שלש אלא מבורא נפשות לא נפיק. דוחן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות. כיסאני בורא פרי האדמה לבסוף בורא נפשות רבות.
הלכות גדולות · סימן א׳, נ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.