(פסק) והיכא דפשע ולא צלי דמוסף עד דמטא זמן תפלת המנחה מצלי ברישא דמנחה ובתר כן דמוסף דתנו רבנן (שם ע"א) היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין ר' יהודה אומר מתפלל של מוספין ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין מאי טעמא. כיון דמטא ליה זמן תפלת מנחה כמאן (דשטיחן) [דשחיטן] תרוייהו דמו. (שם כו.) שכח ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים שכח ולא התפלל בשחרית מתפלל במנחה שלש של ערבית ושל שחרית ושל מנחה. (שם כח:) רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא ואל יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח להם. ביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי הקרנות מפני שאני עמל והן עמלין אני עמל בדברי תורה והן עמלין בדברי שיחה אני רץ לחיי העולם הבא והן רצין לבאר שחת. רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה. הני תשע עשרה הויאן ברכת המינין ביבנה תקנוה. שליח ציבור היורד לפני התיבה וטעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו בברכת המינין אם טעה מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא. אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם ביניכם שיודע לתקן ברכת המינין עמד שמואל הקטן על רגליו ותקנה לשנה אחרת שכח והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו ומאי טעמא לא סלקוה חדא דאיהו תקנה ועוד שמואל הקטן לשנה אחרת נמי אתחיל בה. ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה. (שם כט.) רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה מאי מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה ובקשה בכל אחת ואחת כגון אתה חונן לאדם דעת חננו מאתך דעה והשכל וצריך למיחתם בכל חדא וחדא ושמואל אמר הביננו. הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח (היה) [לנו] להיות גאולים ורחקנו ממכאוב דשננו בנאות ארצנו ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדבר משפט לדעתך ישפוטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיח צדקך טרם נקרא אתה תענה ברוך שומע תפלה. ואף על גב דלייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו הני מילי מאן דרגיל למשבק שמונה עשרה וצלויי כל יומא ובמתא אבל כדנפיק לאורחא להיכא דאיכא דחלתא הביננו עדיפא טפי מן תפלה קצרה דאחרים. (שם ע"ב) אמר רבי תנחום אמר רבי אסי טעה ולא הזכיר של ראש חדש ונזכר בעבודה חוזר לעבודה בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים תפלתו חוזר לראש. וכי קא אמרינן הכא חוזר לעבודה והתם טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר למקום שטעה באחרונות חוזר לעבודה הני מילי דלא סיים ועקר כרעיה אבל עקר כרעיה ונזכר דטעה באמצעיות נמי חוזר לראש. ואמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הא דאמרת אם סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר את רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה אמרו ליה מנא לך הא א"ל מאבא מרי שמיע לי ואבא מרי מרב. אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרת שעקר את רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא שאין רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה מכלל דכי לא עקר את רגליו אף על פי שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה. איכא דאמרי אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרת כי לא עקר את רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו. אבל אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש מכלל דכי עקר את רגליו אע"פ שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש. ת"ר המהלך במקום גדודי חיה ולסטים ולא איפשר ליה לצלויי שמונה עשרה אי נמי הביננו מתפלל תפלה קצרה איזו היא תפלה קצרה אחרים אומרים צרכי עמך מרובין ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ברוך שומע תפלה. אמר רב הונא הלכה כאחרים ולא בעי מימר שלש ראשונות ושלש אחרונות ומצלי לה מעומד ואפי' מהלך. (שם ל.) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. הביננו צריך לצלויי שלש לפניה ושלש לאחריה וכד מטאי ביתיה לא צריך לצלויי. תפלה קצרה לא בעי צלויי שלש ראשונות ושלש אחרונות וכי מטאי ביתיה צריך לצלויי. הביננו מעומד מצלי לה תפלה קצרה אפילו מהלך. (שם כט:) א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח דלא תחטא לא תרוי דלא תחטא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך וצא אמר רבי יעקב אמר רב חסדא התפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך אמר רבי יעקב אמר רב חסדא יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך ותתנני לחן לחסד לרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ברוך אתה ה' שומע תפלה. ואפי' נפיק לסגויי חדא פרסה צריך לצלויי תפלת הדרך אימת מצלי לה אמר רבי יעקב אמר רב חסדא משיחזיק בדרך קאים ומצלי.
הלכות גדולות · סימן א׳, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
