הלכות גדולות · סימן א׳, י״ט

(ברכות כד:) ת"ר היה ישן בטליתו והגיע זמן קרית שמע ואין יכול להוציא ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו על צוארו וקורא ויש אומר על לבו והילכתא על לבו משום דלבו רואה את הערוה אסור. אמר רב הונא היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע אמר רב חסדא האלהים דאי אמר לי רבי יוחנן לא צייתנא ליה. איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע אמר רב חסדא האלהים דאי אמר לי יהושע בן נון לא צייתנא. תניא כותיה דרב חסדא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויקרי קרית שמע ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי א"ר מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי משמיה דריב"ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. רבי אסי ואיתימא רבי חנינא בר פפא אמר מהכא הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. רב אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ה' בזה. פסק מאי אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים. אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע. תניא נמי הכי היתה טלית של בגד ושל שק ושל עור חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע ולתפלה עד שיכסה את לבו. (ברכות כו.) איתמר צואה על בשרו או ידו בבית הכסא אמר רב חסדא אסור לקרות קרית שמע עד שירחץ אמר רבה מאי טעמיה דרב חסדא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך וכן הלכה. אמר רבה הלכתא כי הא מתניתא לא יקרי אדם קרית שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים בזמן שיש בהם עורות. בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו אמר להו תו חזו הני ציפי דבי רב דהני גאנו והני גרסו אלמא שרי והני מילי לדברי תורה אבל לקרית שמע אסור וד"ת נמי לא אמרן אלא בדחבריה אבל בדידיה אסור. ותפלה כקרית שמע דמי דתנן כמה ירחיק מהם וממים רעים וממי המשרה ומן הצואה ארבע אמות. ואמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מרחיק לקרית שמע ולתפלה מלא עיניו.