הלכות גדולות · סימן א׳, קל״ג

הרואה (שם נד.) מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה מנלן דמברכינן אניסא אמר רבי יוחנן דא"ק ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם אניסא דיחיד איהו הוא דמיחייב לברוכי על ניסא דרבים כולא עלמא מיחייבי לברוכי. תנו רבנן והרואה מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב משה עליה ועשה מלחמה עם עמלק וחומת יריחו שנבלעה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. (שם נד:) הרואה אשתו של לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים. אמר רב יהודה ארבעה צריכין להודות יורדי ימים והולכי מדברות ומי שחלה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורין ויצא. מאי מברכין אמר רב יהודה ברוך גומל לחייבים טובות כי גמלני כל טוב. אמר אביי וצריך לאודויי באפי בי עשרה שנאמר וירוממוהו בקהל עם. רב יהודה חלש על לגביה ר"ח בגדתאה ורבנן חזיוהו דאידלי ליה עלמא אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא רמאך בעפרא אמר להו פטרתון מאודויי והא מיחייב לאודויי באפי בי עשרה דהוו בי עשרה. והא לא אודי לא צריכא דעני אמן בתרייהו והלכתא דעני אמן בתרייהו.