הנה ידוע דהוכחה היא מצות עשה דאורייתא כמו דכתיב (ויקרא יט, יז) ״הֹוכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָׂא עָלָיו חֵטְא״, ואמרו חז״ל: כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס באנשי ביתו. אם כן לפי זה כמה גדול החיוב על הבעל למחותה בעוון זה ולהעריך לפניה גודל האיסור וכו׳.
גדר עולם · סימן ו׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1892
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גדר עולם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.