א״כ כמה צריכה האשה שמורגלת בזה החטא להתאונן תמיד על הענין הנורא הזה בזכרה שמכל הליכה והליכה שיצאה לשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות תחת אשר חשבה להתייפות עצמה בזה נברא לה מלאך המשחית ליטול נקמתו ממנה, א״כ כמה אלפים מלאכי חבלה מזמינים את עצמם וממתינים על עת פטירתה ללוותה וליטול נקמתם ממנה, ושם תצעק ותנהם ׳אוי ואבוי׳ על מעשיה הרעים, ואין מי יועיל לה וכמו שאמר הכתוב (במשלי ה׳) ׳ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׳. והיא בעצמה תתוודה לבסוף על כל העונות שעשתה בעוה״ז, כמו שאמרו חז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה׳ - מלמד שהרשע מתוודה כשם שהמצורע מתוודה ואומר: ׳אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני׳, וגם מצדיקים עליהם אז את דינם ואומרים לפניו ׳ריבונו של עולם, יפה דנת. יפה זיכית, יפה חייבת. יפה תיקנת גיהנום לרשעים וג״ע לצדיקים. וכן אמרה הגמרא במסכת סוטה (דף ח׳ ע״ב) ׳במידה שאדם מודד בה מודדין לו, אבשלום חטא בשערו ונתלה בשערו וכו׳ עי״ש. ולפי זה בעניננו שהחטא הוא מצד שערותיה המגולות לעיני הכל, בוודאי כל אחד ואחד מהמשחיתים שנבראו מהשערות יענישה אח״כ בשערותיה גופא בגיהנום, על כן יתבונן האדם בכל זה בעודו בחייו וילך בדרכי השי״ת וינצל מכל צרה:
גדר עולם · סימן ג׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1892
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גדר עולם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.