חכמת אדם · סימן צ״ט, ט׳

המודר הנאה מחתנו מותר לזון אשתו ובניו אע"ג שהבעל חייב במזונתם ונהנה שא"צ ליתן מזונות מ"מ הנאה זו ממיל' אתי ועוד שהיו יכולין לחזור על הפתחים (רכ"א סעי' ב') אבל אם רצה ליתן מעות לבתו כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה ה"ז נותן לה ואומר לה המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לתיך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בו ואז לא קנה הבעל אותם אפי' לאכול הפירות ומ"ש יכול גם הבעל להנות מהם דמשל אשתו נהנה (סי' רכ"ב בט"ז ס"ק א') ואם אמר רק ע"מ שאין לבעלך רשות בהן ולא פירש שתהא המתנה דוקא לכך ולכן ה"ז קנה הבעל לאכול פירותי' ואסור וכן אם אמר המעות האלו נתונים לך שתהיה אוכלת ולובשת ולא אמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן זכה הבעל ואסור (ט"ז וש"ך). ואם אמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן ומה שתרצי תעשי בהם מחלוקת בין הפוסקים י"א דלא קנה הבעל ומותר וכן סתם בש"ע (וכ"כ באה"ז סי' פ"ה) וי"א כיון דאינו מפרש בפירוש לצורך מה נתנו לה א"כ הוי מתנה לכל דבר ולכן לענין נדרים הולכין לחומרא ולענין ממונא קיי"ל המ"עה ולכן יכול המוחזק לומר קים לי כדע' זו (ולפי מה שכ' בא"הע סי' פ"ה סעי' י"א שאם היא בת יורשת אעפ"י שנתן לה אביה ואמר ע"מ שאין לבעלך כו' אלא מה שתאכל ותלבש אפ"ה כשמת אביה והיא יורשת אותו נתבטלה המתנה וזכה בה הבעל א"כ יהיה אסור ליתן לה מתנה במודר הנאה שהרי הוא נהנה שאם ירצה ימכור זכות זה שמא ימות האב וצ"ע: