כתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וקבלו חז"ל הא אם נודר אעפ"י שמקיימו נקרא חוטא ואם אפשר להתיר נדרו ואינו רוצה להתירו מקרי רשע ולכן יזהר האדם מאד שלא ידור שום נדר אפילו נדרי מצוה או לצדקה אלא א"כ יוכל לקיים תיכף אזי יעשה המצוה או יתן צדקה בלא קבלת שום נדר. ואם פוסקי' צדקה וצריך לפסוק עם הצבור או אם אומר יזכור כנהוג להזכיר נשמת אבותיו יאמר בפה מלא שאינו מקבל עליו בנדר. ומ"מ אם בדיעבד נדר לצדקה או שאר מצוה וכן אם נשבע על איזה דבר יזהר לקיים תיכף אע"ג דמהני להם התרה מ"מ אין נשאלין עליהם אלא מדוחק כאשר נבאר בדין התרת נדרים (שם):
חכמת אדם · סימן צ״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.