הלוחש על המכה וקורא פסוק אפי' בלשון לע"ז (ומה שכתב הש"ך דבלשון לעז אינו שם כלל ומותר למחקו תמוה שהרי המקלל בשם בכל לשון חייב כמ"שכ בח"מ סי' פ"ז) וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ס"ת או תפלין על הקטן בשביל שיישן לא די שהם בכלל מנחשים וחברים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה שהם עושים דברי תורה רפואת הגוף ואינן אלא רפואת הנפש שנאמר ויהיו חיים לנפשך ודוקא שכבר נפגע התינוק אבל הבריא מותר לומר פסוקים שזכותן יגין עליו טור בשם רמב"ם (סי' קע"ט) ובמקום סכנה הכל מותר:
חכמת אדם · סימן פ״ט, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.