כל חולי בין שיש בו סכנה ובין אב"ס שמאכילין לו איסור צריך שתהא הרפואה ידוע עפ"י מומחה (כ"כ הגמיי') פי"ד מהלכת מ"א ונ"ל ראי' גמורה לזה מיומא מ"ט ע"א מי מסי' כו' ולא הבינותי מש"כ המ"א ריש סימן תס"ו דהגמיי' מחמיר ביותר) ואפי' רופא גוי הרגיל לרפאות בעיר ומחזיקן אותו למומחה וי"א דישראל אפי' אינו מומחה אומר שהוא מכיר החולי ויודע שזו רפואתו סמכינן עליו אבל לא על סתם עכו"ם ומ"מ אינו נאמן להכחיש המומחה (א"ח בימן שכ"ח):
חכמת אדם · סימן פ״ח, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.