נרות של שעוה שמדליקין בפניה נויה הם ואסורים אפי' לאחר שכב דשמא כיבן לחזור ולהדליקן אבל אם כיבן לצורך עצמו זה בטולו ולכן אם משכנס או מכרו לישראל אעפ"י שאינו יודע שכבן לצורך עצמו כיון שמכרן או משכנן מסתמא כיבן לצורך עצמו ומותר אבל אם ידוע בודאי שכבו מאיליהן אעפ"י שמכרן או משכנן מחלוקת הפוסקים די"א דמכר ומשכן הוי כביטול וכן סתם הב"י (סעיף י"ב ורמ"א בסי' קמ"ו סעיף ח') וי"א דזה לא הוי ביטול ואעפ"י שבודאי ביטלן מ"מ אסורים לנר מצוה לנר שבת וחנוכה או ללמוד לאורן ובבהכ"נ וכן תכשיטי הכהנים כגון המעילים שלובשים כהניהם לא יתקן מהם טליתות ולא שום דבר מצוה משום דמאיסי לגבוה (סעיף י"ג) ונ"ל דשעוה הנוטף מהנרות להסוברים דמכירה לבד לא הוי ביטול אסור פי' להדיוט דדוקא במכרן לאחר שכבה מותר דאמרי' שכיבן למכרן משא"כ בשעוה הנוטף ולנר מצוה לכ"ע אסור דעדיין חזותי' עליה (ועיין בא"ח סי' תרע"ג בט"ז ס"ק י') וחתי' שעוה שנותנים לפניה מותרת דלאו נוי הן ולא תקרובת (שם):
חכמת אדם · סימן פ״ד, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
