הא דבעי' מילוי ועירוי לכלים הנאסרים מיי"נ היינו דוקא ליתן לתוכו יין אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או שכר או שאר משקין מותר כי טעם היין הנפלט לתוכן פגום מעיקרא הוא ואפילו לשהות שם המשקין כמה ימים מותר דאף על גב דנטל"פ לכתחלה אסור ביין נסך הקילו ועוד דהוי פגום מעיקרא (שם בט"ז ס"ק ז' ט"ס וצ"ל ותו דאם תאמר שאם נשתהא איסור אסור א"כ אפי' כו' ומדבריו משמע שאם בישל דבר שפגום מעיקרא והוא איסור דרבנן הקדרה מותר וצ"ע ומש"כ שם הש"ך ס"ק ט"ז דדוקא באקראי בעלמא אבל בקביעות אסור דבריו תמוהי' מאוד דכי' שכן הוא בש"ס והיינו דאית' בט"ז ל"ג ע"ב רבינא שרי' ליה לר' חייא בר"י למירמא ביה שכרא אזל רמא בים חמרא וא"ה לא חש לה למלתא אמר אקראי בעלמא ור"ל שאע"ג שראה שכיון שהתיר לו שכר רמא ביה ג"כ יין וא"כ הו"ל לגזור שכר אטו יין אפ"ה לא גזר דאמר מקרה בעלמא היה וכן מצינו ב"פ בש"ס ודאל כש"ך) וכן מותר למלוח בהם דהמלח שורף את היין:
חכמת אדם · סימן פ״א, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.