חכמת אדם · סימן ע״ט, ח׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ישראל שעשה יינו של כותי בטהרה כדי שיהא מותר לישראל בין שמכרו לישראל ולא פרע לו כלום (דאם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין דינו כדלקמן) בין שלא מכרו לו אלא שמטהרו למכרו ע"י לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עכו"ם עצמו והישראל דר בחצר מותר אפילו בלא חותם אפילו אם העכו"ם ג"כ דר שם דהוי כמו שומר ביוצא ונכנס ואם אין ישראל דר באותו חצר אם דר ישראל באותו עיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים אם אין העכו"ם דר בחצר שרי אפי' בלא חותם (ש"ך ס"ק ד') ואם העכו"ם דר בחצר דעת הרבה פוסקים ראשונים דאפילו חותם בתוך חותם לא מהני דהעכו"ם אינו מתיירא מליגע דסבר אם יראה הישראל לא אפסיד שהיר היין הוא שלי (ש"ך ס"ק ה') ויש מקילין עכ"פ בחת"ח או מפתח וחותם וכן פסק בש"ע ולדידן בדיעבד מותר אפי' בחותם א' או מפתח א' ואם אין הבית פתוח לר"ה אעפ"י שהרבה ישראלים דרים בעיר או בעיר שכולה עכו"ם אפי' חבית פתוח לר"ה אסור אפי' בחותם ת"ח עד שיהא ישראל יושב ומשמר אפילו ביוצא ונכנס ואפילו שהה זמן רב אם לא הודיעו שהוא מפליג כדלעיל כלל ע"ח ואם רוכלי ישראל רגילין לבא לעיר ואין לה חומה דלתים ובריח בענין שיכולין לבא שם בכל שעה שירצו חשוב כישראל דרים שם חוץ משבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלין שאין מחזרין אז בעיירות שלהם ואם הבית פתוח לאשפה או שיש בחצר נגד הפתח חלון פתוח לר"ה חשוב כפתח פתוח דמתיירא שמא יבא ישראל ומ"מ בלילה לא מהני פתח פתוח לר"ה וכ"ש חלון כדלעיל כלל ע"ה סימן ה"ו (סי' קל"א סעיף א'):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.