מאימתי נקרא יין לאסור במגע עכו"ם משהתחיל לימשך דהיינו משנמשך בגת בעצמו אע"פ שעדיין לא ירד וקלח ממנו לחוץ כלום אלא שהגת הוא מורדן ופינה החרצנים והזגים למקום אחד עד השולים ונראה היין לבדו צליל עומד במקום אחד זהו נקרא המשכה (רש"י) ואם נגע בו העכו"ם נאסר כל מה שבגת אפי' לא נגע אלא בחרצנים וזגים אם יש בהם טופח ע"מ להטפיח. וא"ל לא נאסר אלא מה שנגע כדלקמן סי' ד' וכ"ש אם נמשך חוץ לגת לבור דהוי המשכה (אפי' לר"ח) ואם נוגע אח"כ אפי' מה שבגת אסור אבל כ"ז שלא הבדיל היין עד שולי הגת מן החרצנים והזגים לא הוי המשכה אע"פ שיש הרבה יין במקום א' מכונס בגומא א' שבין החרצנים והזגים שאינה מגיע עד השולים אינו נאסר במגע דלא נקרא המשכה כיון שיש ענבים תח היין הלכך אם הגת סתומה ומלאה בענין שא"א ליין לבדו למשך בה אפי' ממילא אין בו תורת יין לאסור במגע ואפי' לקח העכו"ם בידו הרבה עם חרצנים חגים לא הוי המשכה ומותר להחזירה לתוכו (קכ"ג סעיף י"ג ולשון זה העתקתי מלבוש):
חכמת אדם · סימן ע״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.