יין צמוקים לאחר ששרה אותם במים אע"ג דלא מצא יותר רק כפי המים שנתן עליהם מ"מ כח הפירי העומד בתוכן נותן טעם חזק והוי כיין גמור ואע"ג דעדיין הצמוקים מעורבים עם המים וקיי"ל לענין יי"נ דאינו נקרא יין להתנסך עד שנמשך עכ"פ על הגת (כדלקמן כלל ע"ו) שאני התם דאין דרך להניח הענבים עם היין משא"כ הכא שדרך הוא להניח הצמוקים בתוך החביות ושם נעשה יין גמור כיון שעברו עליו ג' ימים (שם וש"ך ס"ק כ"ד וט"ז ס"ק י"ג ובא"ח סי' ר"ב בט"ז ס"ק י' ובמ"א ס"ק כ"ז וצ"ע ל"ל ג' ימים שהרי כבוש הוי מע"ל) (ובאו"ה ובד"מ לא נזכר ג' ימים ולכן נ"ל דלאחר מע"ל דינו כיין ותשובת רלב"ח אינו בידי ואפשר דמעשה כך היה):
חכמת אדם · סימן ע״ה, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.