ואם שתקו הבעלים ולא השיבו לו תכ"ד אם אמר לו נאסר בפניך או ידעת אעפ"י שאמרו הבעלים אח"כ מה ששתקתי הוא מתמת שלא הייתי חושש להשיבך או שאומרים אח"כ אינו יודע אם האמת אתך ומה ששתקתי היה כדי ליישב בדבר ולזכור אם הוא אמת אפ"ה אסור דכיון ששתק משמע שסמך על דברי העד וכהודאה דמי אבל אם מכחישים אותו אח"כ ואומר מה ששתקתי תחלה הוא כדי להתיישב ולזכור אם הוא אמת ונזכרתי שאתה משקר או שאמנר חשבתי שאתה אומר אמת ונתברר לי שהוא שקר ומברר זה ע"פי אותן אחרים נאמנים הבעלים ומותר לכל אדם (ט"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק י' י"ז י"ח):
חכמת אדם · סימן ע״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.