דין מי נאמן על האיסורים ודין אשה וקטן ונכרי (סי' קכ"ז):מה"ת סמכינן על כל אדם כשיאמר על דבר שלו שהוא היתר נאמן כדמצינו שהאמינה התורה לאשה נדה דכתיב וספרה לה משמע לעצמה ואפילו בדבר דאיתחזק איסורא אם הוא בידו לתקן כגון הפרשת תרומה ושחיטה נאמן שהרי כתיב ושחט (חולין דף י' ע"ב רש"י ד"ה עד א') משמע שיחיד שוחט ואין אחר רואה ואע"ג דעכשיו הבהמה מתה לפנינו האמינו התורה דכיון שזה אומר ששחט כהוגן מאמינין אותו (עיין מרדכי ריש חולין דלר"ת כל שבידו ר"ל שהיה בידו לתקן נאמן ולרא"ם כל שבידו עכשיו וא"כ צ"ל הא דאין א' נאמן או מטעם רוב מצויין כו' ע"ש):
חכמת אדם · סימן ע״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.