חכמת אדם · סימן ע׳, א׳

דין בשר וש"ד הנשלח ע"י אין יהודי (סי' קי"ח):השולח ע"י אין יהודי בשר או חתי' דגים שאין ניכרי' בהם סנפיר וקשקש' שיש בזה איסור מ"הת צריך ב' חותמות אבל דבר שאינו אלא מדרבנן כגון חלב דרוב חלב הוא טהור וכן גבינה דאפי' אם העמיד בקיבת נבלה מכל מקום אין איסורו אלא מדרבנן דבודאי יש ס' נגד הקיבה אלא דאסור משום דבר המעמיד וכן כל איסורי דרבנן ולכן די בחותם א'. ואם מפקיד אצלו ועתיד לראות חותמו או אפי' בשולח לחבירו והודיע לו (ש"ך ס"ק ט"ו) שמודיע לחבירו צורת החותם וא"כ מרתת י"א דאפי' לכתחלה סגי בחותם א' אפי' בדבר שאיסורו מה"ת וי"א דאפי' בשולח סגי בחותם א' דדוקא בישראל חשוד בעינן ב"ח ועכ"פ בדיעבד בודאי מותר אפי' בחותם א' אפי' בשולח (רמ"א סעיף א') ומ"מ אפי' בב' חותמות אע"ג דמדינא אמרינן לא מזייף ומכ"ש בחנוני מ"מ נכון הדבר להודיע לחבירו צורת החותם כדי שיחזור ויעיין בהחותם אם אינו מזויף (ש"ך שם) ובפרט בזמ"הז שנתקלקלו הדורות (ובדידי הוי עובדא שקניתי גבינה מחנווני לאחר שהרא' לי כ' הכשר מהגאון ר' רפאל אב"ד דק"ק המבורג ולאחר העיון היטיב ראיתי שהוא מזויף כי לקח החתימה שהיה מונח על נייר וקשר אותו בגבינה אחר והקשר היה נטמן בגבינה. ואם נדפס על הגבינות כשר בזמ"הז צריך לחוש בדבר אם לא שיש כ' הכשר מאדם מפורסם אעפ"י שאינו מכיר חתימת ידו ונתכוין המשקל על הגבינות פ"ח סעי' ט' ע"ש שהאריך: ודוקא שיש ג"כ חותם על הגבינות אבל בלא"ה אפי' ניכר ח"י כתב הכשר אסור ממ"נ אם המשקל מכוון הלא ידוע שדרך הגבינו' להתייבש ואם אינו מכוון אין כאן סימן וע"ש בפ"ח: ובזמ"הז יש שיודעים לכתוב וגם ישראל אפקורסים ראוי לחוש עד שיכיר אם הוא חתימת ידו וכן בשר הנמצא בידי אין יהודי וכתוב עליו חותם או כשר אע"ג דמדינא מותר אעפ"י שאינו יודע מי כתבו מ"מ בזמה"ז דמצויין כדלעיל אסור לקנות מהם אא"כ יודע מי כתבו: