חכמת אדם · סימן ס״ח, א׳

דין דבר שאסור משום סכנה (סי' קט"ו):קבלו חז"ל דסכנה בדבר לאכול בשר ודג שנתבשלו או נצלו יחד שקשה לצרעת ולכן חתי' דג שנפל לקדירה של בשר או איפכא אסור עד שיהא ס' דאז נתבטל טעמו וכמאן דליתא דמי (ש"ך בנק"הכ ופ"ח) (אבל פליטת כלים אפי' ב"י אינו אוסר כ"כ א"וה בהדיא וכ"כ הט"ז סי' צ"ה ס"ק ג' והטור כ' דיש מחמירין ליחד להם כלים) ואם נפל שממית שקורין שפין לתוך אוכל או לתוך משקה אינו מועיל ס' דהטע' משום ארס (בל"י) וע' במ"א סי' שט"ז ס"ק כ"ג שכ' שא' מאלף שהיא מסוכנת במאכל אפשר יש לסמוך להתיר עכ"פ בס' וגם מצאתי בספר הברית שכ' שאין להם ארס כלל) ואסור לצלות דג ובשר בתנור א' אפי' אם אינם מונחים זה אצל זה ואין כאן חשש שיזוב מן א' לחבירו אפ"ה אסור אפי' בדיעבד דחמירא סכנתא מאיסורא אם לא בתנור גדול או שאחד מהם מכוסה דאז אין שייך ריחא. ומ"מ פת שאפה עם בשר בתנור אחד מותר לאכול הפת עם דגים דאין בו אלא ריח (ט"ז) וה"ה דמותר לבשל בב' קדירות בתנור א' דאין ריח יוצא מזה לזה אבל בתנור שסתום לגמרי אף זה אסור (ועין כלל ס"ב סי' ג' וה"ה כאן) ודוקא לצלות או לבשל יחד איכא סכנה אבל אם נמלחו יחד בשר ודגים במקום שאין בו איסור משום דם מותר דאין סכנה במליחה (סי' ע' בש"ך ס"ק ט"ז) ויש נוהגין לרחוץ ידיהם בין בשר ודגים אבל אין מן הצורך ומ"מ ישתה דבר ביניהם שלא לאכלם יחד: